שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר, אמר אתמול (שני) כי העובדה שבמדינות השלישיות מכחישים את ההסכם לגירוש מרצון של מבקשי מקלט – עלולה להוות בעיה למגורשים. בדיון בעתירה בנושא אמר מלצר כי הסכם כזה הכרחי להגנה על מבקשי המקלט בארצות שאליהן יגורשו. "אם תהיה הפרה הם יוכלו לפנות לערכאות שם ואז יוכלו להציג את ההסכם. כשאומרים כאן שאין הסכם מה הם יציגו שם?", שאל את נציגת המדינה.

הפגנה נגד הגירוש שנערכה בדרום תל-אביב יום שישי האחרון, לציון יום האישה הבינלאומי (צילום: גילי לוינסון)

השופט מלצר אמר את הדברים בתגובה לטענותיהם של עורכי הדין איתי מק ואביגדור פלדמן, שהגישו את העתירה לבית המשפט העליון, שלפיהן מדינות היעד, רואנדה ואוגנדה, מכחישות שחתמו על הסכם עם ישראל. הפרקליטות סירבה להתייחס לנושא בטענה שההסכם חוסה תחת תעודת חיסיון שעליה חתם ראש הממשלה, בשל חשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה, וקראה לסגור את הדיון למעמד צד אחד.

לבסוף בג"ץ הציע למדינה להקפיא את הליך גירוש מבקשי המקלט עד לסיום החקיקה בנושא. מהעתירה עלה כי לפי ההסכם המתוקן, ישראל תשלם לרואנדה מיליונים של דולרים – וזאת בעוד שברואנדה עמה טוענים בכירים מפורשות כי אין כל הסכם בנושא. "מדובר בהסכם חריג שאינו מוכר בתולדות מדינת ישראל, שלדעת העותרים מהווה כתם מוסרי שלא יהיה ניתן להסירו לעולם", כתבו העותרים.

עוד טענו כי מדובר בהסכם שאינו חוקי, שכן לא אושר בכנסת. "המשיבים (ראש הממשלה, שר הפנים, שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה) חרגו בחריפות מסמכותם לניהול יחסי החוץ", כתבו. " כנסת ישראל היא הגוף המוסמך בדמוקרטיה הישראלית לקבל החלטות גורליות מסוג זה".

יצוין שעו"ד פלדמן אמר בדיון: "אני נולדתי פה ב-1948 ולא שיערתי שהמדינה שלי תגרש 40 אלף אנשים, ולאן? אין לנו אמצעים לדעת מה קורה למגורשים מרגע שהם יורדים מהמטוס, אבל המגורשים יודעים – לוקחים להם את הכסף, שמים אותם במלון סגור ואז שולחים אותם לרואנדה. יש ביניהם מבקשי מקלט שהמשפט הבינלאומי מגן עליהם. האמנה הזו על מבקשי המקלט באה בגללנו, בגלל מלחמת העולם בשנייה, בגלל שאנשים נאלצו להימלט. מגרשים 40 אלף איש בלי לעשות בדיקה כמה זמן הם בארץ, האם הוא עובד או לומד, לא נעשה מאמץ הכי קטן לקלוט אותם, לא לראות בהם סרטן בגוף המדינה. הגירוש הזה פוגע בי כמו כווייה צורבת".

יו"ר תנועת "אם תרצו", מתן פלג, הגיב לעמדת השופטים ואמר "לממשלת ישראל יש היום שתי ברירות: בלימת האקטיביזם השיפוטי בחקיקה, או אימוץ מדיניות זהירה של אי ציות לבג"ץ. צעד שיש לו תקדימים אפילו בארה"ב" של הנשיא דונלד טראמפ.