הסרט "מדיאה" של הבמאי האיטלקי פייר פאולו פזוליני יוקרן מחר (מוצ"ש) בשעה 19:00 במועדון קולנוע בגדה השמאלית, אחד העם 70, תל אביב. הסרט מ-1969 בהשתתפות מריה קאלאס דובר איטלקית עם תרגום לאנגלית.
פזוליני וקאלאס בעת עשיית הסרט "מדאה" (צילום ארכיון: הומניטה)
המשורר הפוליטי והתיאורטיקן פזוליני שטבע את המונח ״קולנוע של שירה״ ידע כיצד להמיר את מילותיו בדימויים פרועים וצלילים מהפנטים המשתלבים לכדי חזון קולנועי כולל. את גרסתו האלמותית למיתוס של מדיאה הוא יצר בשיא כוחו, שנה אחרי שפירק את המשפחה הבורגנית לגורמיה ב״תיאורמה״ (1968), ורגע לפני שהחל את העבודה על ״טרילוגיית החיים״ (״דקמרון״, ״סיפורי קנטרברי״ ו״אלף לילה ולילה״).
פאזוליני כבר עשה שימוש מובהק בהצלבה של הריאליסטי והמיתולוגי, העכשווי והעתיק, ב״אדיפוס המלך״ (1967), אבל עם ״מדיאה״ הטכניקה הייחודית שלו מגיעה לבשלות מלאה. כאן הוא מלקט יסודות ממגוון מקורות עתיקים והופך את סיפורה של מדיאה לאלגוריה על החטאים וההדחקות של הציביליזציה המודרנית: הסרט עוקב תחילה אחר הבגידה של מדיאה בשבטה ה״ברברי״, כאשר היא בורחת עם יאסון, ורק לאחר מכן מוצגת נקמת מדיאה ביאסון על שבגד באהבתם. החצי הראשון מצולם במרחבים הפתוחים של מדבריות טורקיה, ושם פאזוליני שוזר שלל תלבושות מסורתיות עם הקלטות של שירי פולקלור מעמים שונים כדי ליצור מעין אנתרופולוגיה קולנועית–מיתולוגית של הקדם–מודרנה.
בחצי השני, ה״מודרני״, המתח בין הרציונליזם היווני להשראה הפואטית שעומדת מאחוריו מוביל לפיצול של הטרגדיה לשתי גרסאות: ריאליסטית ומיתולוגית. מריה קאלאס הגדולה, בתפקידה הקולנועי היחיד, מתווכת בין שני החצאים או העולמות של הסרט, וכאשר לצידה מציב פזוליני אינספור לא–שחקנים מהשוליים של הפיזיוגנומיה הנורמטיבית. יציג את הסרט וינהל את השיחה אחריו אדם אבולעפיה.
