מנהיגי אתיופיה ואריתריאה חתמו לאחרונה (9.7) על הסכם שלום, שסיים את אחד העימותים הממושכים באפריקה. ראש הממשלה החדש של אתיופיה, אביי אחמד עלי, נפגש בבירת אריתריאה עם הנשיא איסאיאס אפוורקי, ופגישתם שופעת החיבוקים הועברה בשידור חי בטלוויזיות של שתי המדינות. עד לפני חודשים ספורים, לא העלה איש בדעתו כי פגישה כזו תוכל בכלל להתקיים.

אפוורקי ואביי באסמרה (צילום: ממשלת אתיופיה)

אביי עומד בראש החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית, ברית של ארבע מפלגות (בהן המפלגות הקומוניסטיות הפועלות באזורים הטיגריני והאורומי), והוא המוסלמי בן המיעוט האורומי הראשון המכהן בתפקיד זה.

מבקרי השלטון הקודם טענו כי כלכלת המדינה, הצומחת בכ-10% מדי שנה, אינה מתחלקת באופן צודק בין המחוזות השונים. כבר ימים אחדים לאחר מינויו, ביקר אביי במחוז אורומיה, שניצב במוקד העימותים עם כוחות הביטחון מאז 2015, והבטיח לתושבים ליישם שינוי במדיניות הכלכלית-חברתית. בעצרות ובפגישות פומביות, הרבה אביי להדגיש את הצורך באחדות בין המיעוטים האתניים, והבטיח להרחיב את הזכויות הפוליטיות והאזרחיות. אביי אף הודה לא פעם ש"משטרת אתיופיה אחראית למעשים אכזריים".

מינוי אביי, והסכם השלום המפתיע בין שתי השכנות, מעידים על כניסתה של המדינה האפריקאית הייחודית לעידן חדש. רבים אף מתארים אותו כמהפכני: לשלטון הגיעה הנהגה אתיופית צעירה שהצהירה על כוונתה להפוך את אחת המדינות העניות והחבולות ביבשת לדמוקרטיה עממית, מודרנית, שוויונית יותר ומשגשגת.

בהתחשב בכך שביליתי את מרבית חיי באמונה לפיה גורמים מהפכניים מגיעים לשלטון באמצעות מאבקים כוחניים, שינוי פוליטי כה מהותי – הנעשה בדרכי שלום – גרם לי לתהות אם הדבר אינו מצוי מעבר לתפישתי.

הסיפור הפוליטי של אתיופיה הנוכחית מוכיח אחרת. ארה"ב, שפעלה שנים כשוטר מקומי המנסה ללבות סכסוכים אתנו-שבטיים באזור ולכפות הסכמי שלום בתנאיה-היא, אמנם נתנה הסכמתה לפיוס בין שתי השכנות, אולם ההתפתחויות באתיופיה יכולות להוות סיוט עבורה. אתיופיה הזינה את תעשיית הנשק האמריקאי כאחת הצרכניות הגדולות ביבשת של נשק אמריקאי, וכן תלויה הייתה כלכלית במדינות המפרץ. השלטון החדש ושוחר השלום באתיופיה עשוי לשנות את מצב עניינים זה, ולפיכך עליו לחשוש מניסיונות הפיכה בעידוד אמריקאי, שכן זו עלולה למצוא עצמה מאוכזבת משחיקת השפעתה וכוחה הכלכלי והצבאי באזור.

אביי, ראש הממשלה הצעיר והכריזמטי, קידם תכנית פשרה הדומה עד מאוד למתווה השלום שמציע נשיא אריתריאה, איסאיאס   אפוורקי,   ב-25   השנים   האחרונות   ודחו   שליטי  אתיופיה  הקודמים. אביי,  דוקטור לרפואה  בהשכלתו,  חייל וקצין מודיעין לשעבר, הודיע על כוונתו לקדם מדיניות חברתית-כלכלית חדשה ולחייב את הפזורה האתיופית במס הכנסה בשיעור של 2%, לחלק בצורה שוויונית יותר את פירות רווחי הכלכלה האתיופית, וכן על תכנונו להקים מוסדות חינוך ממלכתיים ומרכזיים כתשובה לפילוג ולשסעים העדתיים והשבטיים במדינה.

ראש הממשלה לקח על עצמו משימה לא פשוטה: אתיופיה היא מדינה גדולה, וחיות בה קבוצות אתניות רבות. אוכלוסייתה דוברת יותר משש שפות (אורומו, אמהרית, סומלית, טיגרינית ועוד), ומורכבת מבני חמש דתות שונות (נוצרים-אורתודוקסים, מוסלמים, פרוטסטנטים ומסורות מקומיות נוספות). המדיניות של השלטון הקודם, ששיסעה את האוכלוסייה על רקע עדתי, הותירה ציבור אזרחים מדמם וחבול. למעלה ממיליון אתיופים הם פליטים ועקורים.

חשוב לזכור כי כיבוש אריתריאה ושעבודה היו מרכזיים בהיסטוריה המודרנית של אתיופיה. לפיכך, ההתפתחות האחרונה של יחסי שלום בין המדינות היא דרמטית ומרגשת. האריתראים לחמו משך 30 שנה, החל ב-1961, מלחמת עצמאות שבסופה דחק צבא המורדים האריתראי את הקולונל האתיופי היילה מנגיסטו לגלות.

ב-1991 הכריזה אריתריאה על עצמאותה, ואילו הממשלה האתיופית בהובלת המיעוט האתני הטיגריני עשתה כל שביכולתה לחבל במהלכיה הדיפלומטיים. ב-1998, שבע שנים לאחר הכרזת העצמאות האריתריאית, יצאה ממשלת אתיופיה למלחמת כיבוש נוספת.

בשנתיים של מרחץ דמים, אולי המלחמה הקרקעית האחרונה בגודל זה בהיסטוריה האנושית, נהרגו 123 אלף אתיופים  ו-19 אלף אריתריאים. מיליון וחצי מאזרחי אריתריאה הפכו פליטים ועקורים בשל אותה מלחמה מזעזעת (40% מאוכלוסיית המדינה). כתוצאה מהלחימה, נוצר מצב של "לא מלחמה ולא שלום": אחת לכמה שנים נשלח צבא אתיופיה לפלוש לשטחי אריתריאה; האחרונה מחזיקה צבא גדול המוצב בגבול, והמתיחות בין השתיים נותרה בעינה.

ההתפתחות הנוכחית באתיופיה חותרת לסיים את סיפור המלחמה בין שתי השכנות. זה קורה בהובלת מנהיג צעיר ודינמי, המדבר בשפה של שלום ואהבה, של קהילתיות, של שיתוף פעולה ושל הרמוניה לאומית. ד"ר אביי משרטט עתיד מבטיח ומתכנן צעדים קונקרטיים להשגתו, כאשר השלום עם השכנה אריתריאה ומזעור הפילוג השבטי הם רק ההתחלה.

לאביי פנייה לעם המזכירה כריזמה של מנהיג דתי. הוא מדבר על כינון סולידריות קהילתית שתחליף את הנשק החם, ביטל את מצב החירום ושחרר אלפי עצורים, פעילי אופוזיציה. המילים של המנהיג הצעיר נוטעות באתיופים תקווה היכן ששררו עד לאחרונה רק פילוג וייאוש.

תומאס מאונטן

הרשימה פורסמה במקור ב"קאונטר-פאנץ'" (ארה"ב) ורואה אור בעברית בגיליון השבוע של "זו הדרך"