ביום חמישי קמו הבריטים להפתעה גדולה, כאשר נודע כי המחנה התומך בעזיבת האיחוד האירופי זכה במשאל העם שנערך במדינה, וכי ראש הממשלה, דייוויד קמרון השמרני, התפטר בעקבות תבוסת מחנהו. משאלי דעת קהל לא צפו תוצאה זו במשאל, שנקבע כתגובה ללחצים על קמרון מצד פוליטיקאים שמרנים במפלגת השלטון, כמו גם מצד הימין הפופוליסטי של UKIP. הסקרים, והלוך הרוח בבריטניה צפו ניצחון למחנה ה"להישאר", שזכה בתמיכה של ממסדי שתי המפלגות הגדולות, השמרנים והלייבור, כמו גם בתמיכה רבה מצד בעלי ההון הגדולים.

אך ערב המשאל חלה עליה משמעותית במומנטום של המחנה המצדד בעזיבה, המורכב מתערובת פוליטית ייחודית: אנשי ימין ניאו-ליברלים, כמו ראש עיריית לונדון לשעבר בוריס ג'ונסון; עובדים מבוגרים הזוכרים את התקופה שלפני האיחוד; מתנגדי הגירה גזענים; בעלי עסקים קטנים; לאומנים ופשיסטים אנגלים (כמו זה שרצח את ג'ו קוקס, חברת הפרלמנט תומכת "להישאר"); וגם ארגוני שמאל יורוסקפטים.

זה מצער, אך את הטון של המחנה המנצח  קבעו הניאו-ליברלים והגזענים מתנגדי ההגירה, ולא אנשי שמאל. לכן עלולות בהתפתחויות הפוליטיות הקרובות לאפשר דווקא לאותם גורמים ימניים להיות אלה שינהלו את המו"מ בדבר העזיבה ואת העזיבה בפועל. אם כך יהיה, ו אלה חדשות רעות מאוד לעובדים המוגנים על ידי חוקי העבודה של האיחוד האירופי, לפליטים ולמהגרים הנמצאים בבריטניה, ולצעירים שחיו כל חייהם באיחוד, ועתה יושם סימן שאלה על תנועתם החופשית.

חולשת השמאל בהצבת פרישה שמאלית על סדר היום, נובעת מפילוג עמוק בתוכו בשאלת האיחוד האירופי. ג'רמי קורבין, מנהיג מפלגת הלייבור, איש שמאל מובהק, שבעבר ביקר רבות ובחריפות את האיחוד, תמך בהישארות, גם אם לא בהתלהבות יתרה, וניסח את "הטיעון השמאלי להישארות באיחוד".

קואליציית לקסיט ((Lexit, שתמכה ביציאה מהאיחוד מעמדה שמאלית,  פרסמה  הודעה   בעקבות  התוצאות,   בה   נכתב תוצאות המשאל הן ביטוי להתנגדותם של מיליוני עובדים למדיניות הצנע הנמשכת מזה עשורים. כל הממסד הפוליטי והכלכלי הבריטי פעל למען הישארות בריטניה באיחוד, ותוצאות המשאל גרמו למשבר פוליטי רבתי. במפלגה השמרנית החלה מלחמת כל בכל. אילו מפלגת הלייבור הייתה עומדת בראש המתנגדים לאיחוד, היא יכלה להפוך לאופציה פוליטית עבור מעמד העובדים. אבל הנהגת הלייבור החליטה להתיישר עם האגף הימני של טוני בלייר; והיו"ר קורבין נטש ללא בושה את עמדותיו העקביות נגד המשך חברות בריטניה באיחוד".

שאלת המחנה הצודק בתוך השמאל כבר אינה רלוונטית. מה שבטוח הוא שהאתגרים הפוליטיים הניצבים בפני הממלכה המאחדת הם אדירים: משבר כלכלי כבר רושם  פגיעה בבריטניה, והוא יחריף. את המו"מ לגבי היציאה מהאיחוד ינהל ככל הנראה האגף הימני של המפלגה השמרנית. אז כיצד יכולה עתה מפלגת הלייבור, בראשות קורבין, להציע אלטרנטיבה שמאלית לבוריס ג'ונסון ולחבר מרעיו? האם סקוטלנד וצפון אירלנד יישארו חלק מהממלכה המאוחדת או שיבקשו לערוך משאלי עם בדבר עזיבה וחבירה לאיחוד? לקראת אתגרים אלה על השמאל הבריטי ללכד שורות ולהתכונן למאבק, כי הפרישה היא רק ההתחלה.

נמרוד פלשנברג

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"