ארץ חדשה בעולם חדש: על הספר 'אוקטובר' מאת צ'יינה מיוויל

בשנה האחרונה אורגנו שלל כנסים ותערוכות במלאות מאה שנים למהפכת אוקטובר; מספר רב של מאמרים וספרים נכתבו. חלקם, בשמם של ארגונים ממסדיים, נועדו להספיד את המהפכה ולקעקע אותה כאזוטרית, נאיבית או טרגית. המשותף לרובם – הניסיון לראותה כאירוע הנותר קפוא בעבר.

2018-01-06_174337

עטיפת הספר "אוקטובר" והסופר צ'ינה מיוויל (צילום: הוצאת ורסו)

בין כל אלה, יוצא מן הכלל ספרו של צ’ינה מיוויל, "אוקטובר", ביכולתו להבהיר את סיפורה ההיסטורי של המהפכה, אך בו בזמן גם את הרלוונטיות שלה לימינו אנו. מיוויל הוא סופר בריטי המוכר בעיקר כסופר פנטזיה ולא כהיסטוריון פוליטי. עם זאת, מיוויל הוא פעיל מרקסיסט ותיק, וספרי הפנטזיה שלו עסקו לא פעם בסוגיות פוליטיות ומעמדיות. לדוגמא, "תחנת רחוב פרדיטו" (2000) או "מועצת הברזל" (2004).

ב"אוקטובר", מתאר מיוויל את שנת 1917 ברוסיה. הוא מצליח להתוות נרטיב מרתק וקל להבנה, הסוחף את הקורא אל תוך אירועים דרמטיים, מבלי לרדד את המורכבות והסתירות לאורך הדרך המהפכנית. האירועים עצמם, אף לא אחד מהם בדיוני, לפעמים בלתי ניתנים לאמון בדרמטיות הסיפורית שלהם, וחושפים את כישורי הכתיבה של מיוויל המבריק. למשל, המפגש של לנין עם שוטר המחפש אחרי מקום מחבואו, או קומדיית הטעויות שבשליחת מברקים המביאים כמעט להפלתה של הממשלה הזמנית.

למרות מבט רחב הסוקר את השתלשלות האירועים ברחבי האימפריה הרוסית ומעבר לה, עיקר הספר – בעיר פטרוגרד. כל פרק מציג את סיפורי אירועי חודש אחד בפטרוגרד כסיפור הממחיש את התנודות הפוליטיות והאווירה המשתנה ברחובות ובמפעלים, במסדרונות המוסדות השלטוניים ובקרב מנהיגי המפלגה הבולשביקית. בין השאר, מציע מיוויל מבט כן בוויכוחים, בתפניות ובדינמיות של המהפכנים כשאלה יזמו את האירועים הסוערים של שנת 1917.

באפילוג, מדגיש מיוויל את החשיבות בבחינה המחודשת של 1917: "הסיפור יוצא הדופן של המהפכה הסוציאליסטית הראשונה בהיסטוריה ראוי להוקרה לא בשם הנוסטלגיה. הדגל של אוקטובר מכריז שדברים השתנו פעם, והם יכולים להשתנות שוב. מהפכת אוקטובר, לפחות לזמן מה, יצרה סוג חדש של כוח. לרגע, נולדו השליטה של העובדים על תהליך הייצור וזכותם של האיכרים על האדמות; שוויון הזכויות לגברים ולנשים בעבודה ובנישואים, הזכות לגירושים וחופשת לידה; דהקרימינליזציה של הומוסקסואליות לפני מאה שנים; הזכות להגדרה עצמית למיעוטים לאומיים; חינוך חינם לכל ונגישות להשכלה גבוהה. ועם הפצת הידע מגיעים התפוצצות תרבותית, צמא ללימודים, פריחה של אוניברסיטאות ובתי ספר לכל הגילאים.

"כפי שטען לונצ'ארסקי, השינוי בנפשות האנשים לא היה פחוּת מזה שבמפעלים. ועל אף שרגעים אלו נחנקו מהר מדי, התהפכו, או נשארו כבדיחות עגומות וכזיכרון רחוק – הייתה יכולה מהפכת אוקטובר להוביל גם למחוזות אחרים.

"המהפכה יכולה הייתה להוביל למקום אחר, כי היו אלה רק הצעדים הראשונים. המהפכנים, עד היום, רוצים ארץ חדשה בעולם חדש, כזה שהם עדיין לא יכולים לראות אל מולם אך רוצים לבנות. והם מאמינים שבעצם העשייה הזאת הם גם יעצבו את עצמם מחדש.

"ב-1924, אפילו כשהחטא החל סוגר סביב ההתנסות החדשנית, כתב טרוצקי כי בעולם שהוא ראה בעיני רוחו, בקומוניזם עליו חלם, כמעין שלילה מוקדמת למשטר האימים שעתיד לבוא, 'צורות החיים יתפתחו בדינמיות דרמטית. האדם יגיע לפסגות של אריסטו, גתה או מרקס. והאדם החדש יכבוש פסגות חדשות עבור האנושות כולה'". "אוקטובר" פורסם אשתקד על ידי הוצאת הספרים "ורסו" הבריטית.

עמרי עברון

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב