אנו עוקבים בדאגה אחרי ההקצנה ימינה של המערכת הפוליטית אצלנו. אנחנו עוקבים גם אחרי החיזור הבלתי-נלאה והמאוס של בנימין נתניהו בעקבות מנהיגי הימין הקיצוני בהודו, בברזיל, באירופה, במזרח התיכון וכמובן בארה"ב. לא במקרה קראו בנט ושקד למפלגתם "הימין החדש". יש כאן הבעת הזדהות והשתייכות אידיאולוגית ברורה למשפחת תנועות הימין החדש של אירופה ואמריקה.

ישנן, כמובן, נסיבות ייחודיות לישראל, אך עליית הימין החדש במערב (האלט-רייט) היא תופעה עולמית המושפעת מהמשבר הכלכלי וממשברי ההגירה. התנועה ימינה היא ריאקציה פופוליסטית ואנטי-ממסדית לגלובליזציה הניאו-ליברלית, לתחושת אובדן הריבונות הכלכלית והפוליטית ולהתנגדות לטשטוש הזהויות התרבותיות והלאומיות כתוצאה מהקמת האיחוד האירופי ומהגירה מארצות העולם השלישי.

כמעט שמונים שנה עברו מאז תמה מלחמת העולם השנייה, והנה מתעצם הימין שוב, לרבות באירופה. בקפריסין קמה מפלגת אילם (Elam) הפשיסטית שזכתה ב-3.7% מהקולות בבחירות; ביוון קיבלה מפלגת השחר המוזהב 7%; באיטליה השיגה הליגה הצפונית, בהנהגת שר הפנים מתיאו סלביני, 17.4% מהקולות.

בהונגריה זכתה ג'וביק (Jobbik) ב-19% מהקולות והיא שנייה בגודלה רק לפידאז' (Fidesz), מפלגתו הימנית של ראש הממשלה ויקטור אורבן; בבולגריה השיגו הפטריוטים המאוחדים 9% מקולות הבוחרים; מפלגת סלובקיה שלנו זכתה ב-8%; בשוויץ קיבלה מפלגת העם השוויצרי 29%, ובצרפת השיגה החזית הלאומית של מארין לה-פן 13%. גם בהולנד קיבלה מפלגת החירות של חירט ווילדרס  13%; מפלגת החופש האוסטרית בהנהגת האנס כריסטיאן שטראכה – 26%; בצ'כיה זכתה מפלגת החופש והדמוקרטיה הישירה ב-11%. בפולין, בה יש כמה מפלגות ימין, מפלגת החוק והצדק (PiS) בראשות ירוסלב קצ'ינסקי נמצאת בשלטון.

המגמות הללו לא פסחו על המדינות הנורדיות: מפלגת העם הדנית קיבלה 21% בבחירות האחרונות; מפלגת "הדמוקרטים השוודים" זכתה ב-17.6% מהקולות; ומפלגת הפינים – 18%. בגרמניה, מפלגת האלטרנטיבה לגרמניה (AFD) השיגה 12.6% מקולות הבוחרים.

בתוך מצב עניינים עכור זה, ישנם המנסים לארגן את הימין וללכדו תחת עקרונות ואידיאולוגיה משותפת של "ימין בינלאומי". הניסיון לתת מבע אידיאולוגי משותף לימין מתרחש, בו-זמנית, מלמעלה ומלמטה.

סטיב בנון, היועץ האסטרטגי לשעבר של טראמפ, וכמה מסובביו מנסים ליצור חזית אידיאולוגית של מפלגות ימין קיצוני אירופיות לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי שיתקיימו במאי הקרוב. במקביל, ישנו ניסיון לכונן תנועו נוער וצעירים פן-אירופית (ובינלאומית) של הימין הקיצוני. לתנועה זו כבר יש שם: "דור זהות" (Generation Identity).

סמלה של התנועה הוא האות למדה (Λ) היוונית (ר' צילום: המקור – ארגון תקווה, לא שנאה). האות מסמלת את הקרב בתרמופילי (482 לפנה"ס). בקרב זה לחמו כ-300 ספרטנים, בהנהגת המלך ליאונדס, נגד הפולשים הפרסים והקריבו את חייהם כדי למנוע מהמלך אחשוורוש הראשון לכבוש את יוון.

סיפורו של ההיסטוריון הרודוטוס מוכר לצעירים בשל עיבוד הקומיקס של פרנק מילר והסרט "300" (2006, ז'ק שניידר) שהפך סרט פולחן. בימין העכשווי מסמל דגל הספרטנים את המאבק נגד ההגירה המוסלמית לאירופה.

"דור זהות" נולדה ב-2012 בצרפת. התנועה מתנגדת לדור 1968 שאימץ ערכים של ההתנגדות למלחמות ולגזענות, את האינטגרציה התרבותית ואת רעיונות החילון, השוויון ואהבת האחר. "דור זהות" דוגלת בשימור הפלורליזם האתני, מתנגדת להתבוללות ולאינטגרציה, תומכת באירופה לבנה ונוצרית, ומתנגדת ל"אסלאמיזציה" ולכל גילוי של פתיחות וסובלנות כלפי רגישויות או צרכים של מוסלמים.

אנשיה מתארים את המציאות באירופה כמלחמת תרבות נגד האסלאם וערכיו. בהתאם לאופיה הפופוליסטי, מביעה התנועה  גם תמיכה בדמוקרטיה ישירה ולעיתים אף דעות אנטי-קפיטליסטיות. ישנם בתנועה גם הבדלים ניכרים ברמה הגלובלית לגבי תפקיד הנשים: בעוד שבמערב אירופה מודגשת חשיבות השתתפותן בכל הדרגים ומומלצת העצמת נשים (כחלק מהתרבות המערבית נגד האסלאם), בארה"ב מודגש תפקיד האישה בבית ומאחורי הקלעים.

עד כה ניסתה התנועה להקים סניפים בארה"ב, בגרמניה, באוסטריה, בקרואטיה, בצ'כיה, בבלגיה, בהולנד, בסלובניה, בהונגריה, בבריטניה ובאירלנד.

בארה"ב השתתפו אנשי "דור זהות" בהפגנה הגזענית בשרלוטסוויל (אוגוסט 2017). בשבדיה הם ניסו להקים "מתפידיה", אנציקלופדיה אינטרנטית ניאו-נאצית.

במקומות אחרים הם חוללו פרובוקציות נגד מהגרים, דוגמת חלוקת נזיד חזיר לנזקקים באזורים מוסלמיים או הנפת באנרים נגד מהגרים במקומות ציבוריים, כמו שער ברנדנבורג בברלין (אוגוסט 2016) וגשר ווסטמינסטר בלונדון (אוקטובר 2017).

באוסטריה, חכרו חניכי "דור זהות" ספינה שתאסוף מהגרים מהים התיכון ותחזירם לארצותיהם וכן תדווח על ספינות המצילות מהגרים (יוני 2017). בשל כך מנע משרד הפנים הבריטי מפעילי התנועה להופיע ולנאום בבריטניה.

מנגד, ישנם ארגונים המנטרים את פעולותיהם ומתייצבים מולם. ארגון כזה בארה"ב הוא "משמר השנאה" (Hate Watch). בבריטניה, פועלים אנשי ארגון "תקווה, לא שנאה" (Hope Not Hate) להעלאת המודעות נגד מסעי שנאה של הגזענים ולהגברת שיתוף הפעולה בין הארגונים הפועלים נגד הגזענות. אנחנו בפתחה של תקופה סוערת. זה הזמן להתארגן.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב