בעקבות הצבעת הכנסת על אישור מתווה הגז שאין לה משמעות פורמלית, אך בעמותות הסביבה, ביניהן צלול ואדם טבע ודין, קובלים כי המתווה אינו כולל שום דיון בנזקי סביבה אפשריים בשל דליפת גז במהלך הפעילות השוטפת של הפקה ושאיבה, ובעצם פוטר מאחריות הלכה למעשה את החברות השותפות במאגרי הגז במקרה של נזק סביבתי.
למעשה, אף שבישראל מבוצעת הפקת גז מהים יותר מ־10 שנים, האסדרה (רגולציה) שנועדה לפקח על פעולה זו מבחינה סביבתית ולקבוע אחריות וטיפול במקרה של תקלה או דליפה מעולם לא עברה את שלב הטיוטה. חברות הפקת הגז מצדן טוענות שהן פועלות לפי התקנים האמריקאים המחמירים ביותר, אך אין שום גורם רגולטורי שיבדוק את נכונות האמירות ויאכוף תקינה מוסמכת. כך למעשה הושאר הפיקוח הסביבתי, וההתמודדות עם אסון, לרצונן הטוב של חברות הגז.
המתווה הממשלתי להסדרת משק הגז טיפל במיסוי, ביציבות רגולטורית, בהעברה ובמכירה של מאגרים, אבל לא טיפל בחובות שיוטלו על מפעיל קידוח במקרה של אסון סביבתי. לדברי מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול, שעוקבת אחר הרגולציה הסביבתית בתחום הפקת הנפט והגז, מתווה הגז מתעלם לחלוטין מתרחיש של תקלה או דליפה בים, שהשאלה היא מתי – ולא אם – תתרחש, ועלולה להמיט אסון כלכלי־סביבתי בהיקף של מיליארדים על המשק הישראלי. "לפני כמה שבועות תרגלו במשרד להגנת הסביבה דליפת שמן בים, ומהתרגיל עלתה תמונה של חוסר מוכנות כולל, גם לדליפה קטנה", מסרה יעקבס והוסיפה "מנקודת המבט של צלול, העובדה שאין במתווה התייחסות לביטוח, ערבויות או מנגנון פיצוי ושיקום הנזקים היא כישלון".
גם טיוטת תקנות הנפט שפרסם משרד האנרגיה לפני כחודשיים, ונועדו להיות מעין רגולציית משנה למתווה הגז הממשלתי, הזניחו כמעט לחלוטין את ההגנה על הסביבה במסגרת פעילות הגז השוטפת והעתידית. פסקה אחת ויחידה בטיוטה עסקה בנושא זה בכלליות, ולפיה מי שיבצע קידוחי גז או נפט יידרש ל"ניסיון בפעולות לשמירת הבריאות, הבטיחות והגנת הסביבה".
התעלמותם של משרדי הממשלה מהרגולציה הסביבתית תפסה גם את עיניו של מבקר המדינה יוסף שפירא. בדו"ח שפרסם לפני כחודש על משק הגז הישראלי ציין המבקר כי "בחוק הנפט אין כל התייחסות מפורטת לתחום הגנת הסביבה. כל שנקבע הוא שאם קיים בשטח סיכון, אזי הממונה על הנפט או שר האנרגיה רשאים למנוע אותו. עמותת צלול אומרים כי דו"ח מבקר המדינה מוכיח שקידוחי הגז והנפט בים התיכון מתנהלים באופן לא אחראי שמגביר את הסיכון לתקלה או דליפה קשה ומסוכנת. הסכנה הסביבתית העיקרית מהקידוח הוא דליפת קונדנסייט, מוצר לוואי של תעשיית הגז המשמש חומר גלם להפקת דלקים, שבמקרה של דליפה לים 60% ממנו צפויים להישאר במים ולזהם את הסביבה הימית. כיום מופק קונדנסייט ממאגר תמר ונמכר בעיקר לבית הזיקוק של פז באשדוד.
לדברי ד"ר אריה ונגר, ראש תחום איכות אוויר ואנרגיה בעמותת אדם טבע ודין, גם דליפה של הגז הטבעי עצמו עלולה להיות מסוכנת, שכן אף שהגז מתנדף באוויר, חלק ממנו עלול להתמוסס במים ולגרום נזק למי הים. נוסף על כך, גם ההתנדפות באוויר עלולה להיות מסוכנת: "רוב הרכב הגז הטבעי בארץ הוא מתאן, גז החזק פי 21 מפחמן דו־חמצני שהוא גז החממה העיקרי שמנסים להפחית עכשיו", הסביר ונגר.
