לתערוכות גדולות ומקיפות נלוות, לרוב, חוברות המרחיבות את הידע בנוגע למוצגים. ישנם המפרסמים ספרים וקטלוגים מרהיבים. וקורה שתערוכות ממתינות חודשים רבים לפרסום על אודותיהן.
גולדרייך הצעיר מפגין בדרום אפריקה נגד הגזענות ומשטר האפרטהייד (צילום מתוך הספר)
במקרה של התערוכה הגדולה של עבודותיהם של ארטור גולדרייך ותמר דה שליט, שהוצגה במוזיאון הרצליה במחצית השנייה של 2018 (ואשר זכתה בשבחים רבים, גם מעל דפי "זו הדרך"), יצא לאור הספר אודותיה רק עכשיו, כעבור כשנה וחצי.
אבל איזה ספר! מדובר באסופת מאמרים וצילומים עבת כרס (כמעט 500 עמודים) שפרסמה לאחרונה הוצאת "בבל" בעריכת צבי אלחייני, תחת הכותרת "גולדרייך דה שליט: מקום". לטעמי מוטב היה לפרסמה תחת הכותרת "אנדרטת גולדרייך", כשם היוצר שהקים אנדרטות לרוב.
לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 , יחד ולחוד, עסקו בני הזוג והשותפים ארטור גולדרייך (1929 – 2011) – אמן, אדריכל, לוחם נגד משטר האפרטהייד בדרום–אפריקה ומחנך, ותמר דה שליט (1932 – 2009) – אדריכלית פנים ומעצבת, בתכנון אדריכלי ובאדריכלות פנים, בעיצוב מוצר ותעשייה, באריגה ובעיצוב טקסטיל ותכשיטים, בעיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון, בציור, באיור ובצילום וכן בפעילות פוליטית שמאלית. גולדרייך אף הוזכר לאחרונה ב"זו הדרך" (6.4) בעקבות מותו של דניס גולדברג, חברו למאבק במשטר הגזעני בדרום–אפריקה ואחד הפעילים המרכזיים במפלגה הקומוניסטית במדינה זו.
השניים תכננו עשרות פרויקטים בערים ובקיבוצים – חדרי אוכל, מועדונים ובתי תרבות, בתי הבראה, בנייני משרדים, אקדמיה ושירותי בריאות, בתי מלון והארחה, מרכזים מסחריים, בתים פרטיים, ושורה של אנדרטאות ובתי הנצחה.
לדברי אלחייני, היה גולדרייך "ממניחי היסודות להוראת העיצוב והאדריכלות בישראל. גישתם הטוטאלית של גולדרייך ודה שליט לאדריכלות ולעיצוב ירדה לפרטי–פרטים וכללה תמיד את הריהוט והטקסטיל, את פרטי הנגרוּת, הפרזול והשילוט".
זאת ועוד: "עבודתם משקפת את החתירה של אדריכלים ומעצבים בני דורם לנסח את האסתטיקה הייחודית של הממלכתיות והציבוריות הישראלית, את מרחבי היומיום ואת תרבות הנופש, ההבראה והזיכרון בעשורים הראשונים למדינה". בהמשך כתב אלחייני בהקדמה: "הספר חושף את עיזבונם המקצועי המקיף של ארטור גולדרייך ותמר דה שליט ומרחיב את היריעה בלוויית מאמרים על פרקים מרכזיים בעשייתם. המבט הדו–עדשתי והרב–תחומי מציג את המקום שעתיקות העבר הרחוק ושרידים מן המרחב שלפני 1948 נוכחים בו במלוא עצבונם". הספר כולל מאמרים מאת לואיז בית–לחם, אורנה בן–מאיר, מיכל חכם, איילה לוין ואלחייני.
