אם אין לחם לרעבים בעזה – לא יהיה לחם גם לאזרחים בישראל

לפי הודעת משרד הכלכלה מיום ראשון,  "המתווה המתגבש עם המאפיות", יעלה בשיעור של כ-3.85% את מחירי שלושת המוצרים הבסיסיים ביותר מכלל חמשת סוגי הלחם המפוקחים: חלה, מאפה שמרים ולחם אחיד. הודעה זו מצביעה על הראשונה בשורה ארוכה של התייקרויות, הצפויות להיכנס לתוקף כבר בשבועות הקרובים.

2018-12-18_194617

במקביל, בתגובה לגל ההתקוממות הפלסטינית האחרונה בשטחים הכבושים, הודיע (13.12) ראש הממשלה בנימין נתניהו על כוונתו להסדיר את מעמדם החוקי של אלפי בתים בשטחים, לקדם בנייה של 82 יחידות דיור בהתנחלות הבלתי-חוקית עפרה ולהקים שני אזורי תעשייה נוספים בגדה הכבושה. היועמ"ש אביחי מנדלבליט אישר את ההסדרה של אלפי מבנים בלתי-חוקיים, חלקם על קרקע פרטית. השר אורי אריאל קרא (9.12) "להחזיר את המחסומים לכל רחבי הגדה, לפעול להריסת בתים ולגרש משפחות".    זו עדות נוספת לכך שאנשי הימין מנצלים בציניות את הדם שנשפך בשבוע האחרון כדי להרחיב את מפעל ההתנחלויות, ולהנציח את הכיבוש לקראת סיפוח השטחים.

לכך התייחס עיסאם מח'ול, חבר הלשכה הפוליטית של מק"י וחבר כנסת לשעבר מטעם חד"ש, במשמרת מחאה שנערכה במוצ"ש (15.1) בחיפה: "אם אין לחם לרעבים בעזה, לא יהיה לחם גם לאזרחים בישראל. אלה הם שני צדיו של אותו מטבע". לדבריו, ממשלת הימין מעוניינת בהרעבת האוכלוסייה הפלסטינית, ובמקביל לשרת בנאמנות את הטייקונים ואת החברות הרב-לאומיות. לכן היא מייקרת עתה את מוצרי היסוד, החשמל והמסים בישראל.

ח"כ דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת) האשים את הממשלה בשוד: "במהלך קומבינת שוד הגז, הבטיחה ממשלת נתניהו להוזיל את מחירי האנרגיה ולספק 'זריקת עידוד לכלכלה'. זה לא קרה. היחידים שקיבלו זריקת עידוד והמון כסף הם הטייקונים השולטים כיום בגז".

המשמרת בחיפה נערכה יממה לאחר שמאות מפגינים נטלו חלק במחאה דומה בתל-אביב נגד יוקר המחייה (ראו ע' 8 בגיליון זה). מארגני הפגנה זו הגדירו אותה "לא-פוליטית" ועטו אפודים צהובים, בדומה למה שעשו רבבות צרפתים הנאבקים נגד המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת מקרון. אך המפגינים הצרפתים יודעים היטב שמחאתם פוליטית וחותרת למדיניות לטובת העובדים. הם אף הציבו חלופה בדמות מצע מפורט בן 42 נקודות המאתגר את מדיניות ממשלות צרפת בדור האחרון.

בין יוזמי המחאה בישראל ישנם הרוצים לשחזר את מחאת ההמונים ששטפה את רחובות ישראל בקיץ 2011. והרי, הממשלה היא אותה ממשלה, והעומד בראשה – אותו עושק. אך חשוב לזכור שמאז החמירה המציאות: הדיכוי של העם הפלסטיני החריף; המרחב הדמוקרטי הצטמצם; והמתקפה הגזענית על האוכלוסייה הערבית העמיקה (דוגמא עדכנית לכך היא פרשת רדיפת רג'א זעאתרה: ראו ע' 5 בגיליון זה).

גל ההתייקרויות הצפוי, בעידוד הממשלה ולטובת בעלי ההון המקומיים והזרים (כמו "אסם" ו"תנובה"), חושף את מי משרתת מדיניות נתניהו ושריו. לכן הגיעה העת שגם ההתנגדות להם תעלה כיתה. חיוני  לקרוא לילד בשמו: כל עוד תושבי עזה מצויים על סף אסון הומניטרי, וכל עוד משטר הכיבוש והשליטה על עם אחר נמשכים, יגדלו ההוצאות לצבא ולכיבוש על חשבון קיצוצים תכופים בהוצאות לבריאות ולחינוך, לתשתיות ולרווחה. במקום ממשלת הטייקונים וההתנחלויות, שפיזרה הבטחות  שווא להוריד את יוקר המחיה ולהביא ביטחון, חיוני לכונן חלופה של צדק חברתי ושל שלום ישראלי-פלסטיני שבהם הערובה לרווחה ולשגשוג לשני העמים בארץ זו.

 

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב