לאחרונה נפגעו שש מכליות ומסופי נפט מטילים וממוקשי עלוקה. כמו כן, דווח על לפחות שמונה התקפות על כוחות ומתקנים מערביים בעיראק. הצי החמישי מפטרל במיצרי הורמוז, ועוד חיילים אמריקאים נשלחים לאזור. בסוף השבוע שעבר הפילה טהראן מל"ט ביון אמריקאי מתקדם שחדר לשטחה. האיראנים הציגו את שרידיו והתלוננו במועצת הביטחון של האו"ם. מטוסים אמריקאיים כבר היו באוויר לצורך הפצצה באיראן, אך נקראו חזרה ברגע האחרון בפקודת טראמפ.
האיראנים הודיעו שנמנעו מהפלת מטוס אמריקאי נוסף, כיוון שהיו בו כמה עשרות בני אדם. טראמפ הודיע כי נמנע מהתקפה מפני שזו הייתה הורגת איראנים רבים, והוא לא ראה בה "תגובה מידתית". שני הצדדים מכירים בעובדה שטיפסו על עץ גבוה, מדגישים איפוק ועדיין לא שוברים את הכלים.
את שיטת טראמפ כבר הכרנו: הוא מבטל באופן חד-צדדי הסכמים שנחתמו בין ארה"ב למדינות אחרות, מטיל סנקציות שהורסות כלכלות יריבות ומאיים צבאית. הוא מקווה כי המצוקה, הפחד מעימות עם ארה"ב והלחץ הבינלאומי יגרמו לבני הפלוגתא להיכנע ולקבל את תכתיביו.
דימוייו הציבוריים של טראמפ משרתים את שיטתו: בריון אלים וגס, חסר היגיון, בלתי צפוי, הפכפך, לא קשוב ליועציו. יריבים לא בטוחים אם הבינו את כוונתו וחוששים להסתכן. אבל שיטה זו לא עבדה בצפון קוריאה, כשלה בוונצואלה וספק רב אם תצליח באיראן.
אחרי עיצומים כלכליים שפגעו קשות בכלכלתה ומו"מ ארוך, הסכימה איראן ביולי 2015 להקפיא את תכנית פיתוח הנשק הגרעיני שלה. הבנות אלה נחתמו בהסכם וינה עם חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, גרמניה והאיחוד האירופי. איראן עמדה בהתחייבויותיה במלואן. טראמפ, כשעלה לנשיאות, ביקר את ההסכם שהושג תחת אובמה ודרש לפתוח אותו מחדש לנושאים נוספים, דוגמת תכנית הטילים הבליסטיים של איראן ו"פעילותה החתרנית" האזורית.
איראן סירבה, ובתגובה יצאה ארה"ב מההסכם. טראמפ הטיל סנקציות כלכליות חמורות על אישים ומוסדות איראניים ועל מדינות אחרות הסוחרות עם איראן. ייצוא הנפט והמתכות של איראן נחתך לשליש. במקום צמיחה כלכלית, שחיכו לה בכיליון עיניים אחרי שנים של סנקציות, התכווץ המשק והמשבר החריף. אין השקעות חוץ, ערך המטבע נפל חדות, האינפלציה דוהרת, האבטלה גבוהה וקיים מחסור חריף במוצרים חיוניים, לרבות תרופות. טראמפ רוצה לדבר, אך מבלי להסיר את הסנקציות. האיראנים, מצדם, אינם מוכנים לדבר כל עוד אלה קיימות. טהראן רואה בפעולת טראמפ ענישה קולקטיבית ומהלך לוחמתי שמטרתו הפלת המשטר.
המדינות האחרות החתומות על ההסכם לא פרשו ממנו. חלקן אמנם רוצות לראות הסכמים נוספים גם בנושאי הטילים והתמיכה האיראנית בארגוני פרוקסי באזור, אולם נמנעות מביטול ההישג החשוב למניעת גירעון שהושג בווינה. הן הבטיחו לאיראן שימשיכו בקשרים הכלכליים עמה.
אך למעשה, כמעט כל החברות האירופאיות (לא המדינות) הפסיקו את קשריהן עם איראן בשל פחד מחרם אמריקאי. מצב זה בלתי נסבל עבור איראן, כי היא מוצאת עצמה כבולה בהסכם בלי התמורה הכלכלית שהובטחה. באיראן שוררים חשד ואיבה כלפי המערב, שמזה 70 שנה בולם את שאיפתה לעצמאות ולהתפתחות. נכלוליות המערב מחזקת באיראן את התחושה שאין לה על מי לסמוך אלא על עצמה, על המדע שלה, על תעשייתה ועל עוצמתה הצבאית.
איראן הכריזה כי לא תקבל מצב שבו שכנותיה-יריבותיה, סעודיה ומדינות המפרץ, יוכלו לקיים סחר חופשי בעוד היא תחת מצור. באותו הלך רוח נחוש, הודיעה איראן גם כי אם שאר המדינות החתומות על הסכם וינה לא יחדשו איתה את המסחר – היא תחל בהדרגה להשתחרר מההגבלות שקיבלה על עצמה לגבי העשרת האורניום. למרבה האירוניה, טראמפ שהפר את הסכם הגרעין עם איראן באופן חד-צדדי – האשים מיד את איראן שהיא מפירה את ההסכם. אפשר לא להסכים עם מדיניות טהראן, אך יש היגיון רב בטיעון איראני זה.
בשבוע שעבר, עוד לפני הפלת המל"ט, קיימה ממשלת ישראל שתי ישיבות קבינט בעניין ההסלמה מול איראן. נתניהו אישר, בחטף ובלא דיון, תקציב נוסף, מיוחד וסודי, של מיליארד ש"ח לצה"ל. חיל האוויר ערך תמרון שנתי, שהיה גדול במיוחד, ותִרגל מלחמה בשתי חזיתות.
נתניהו גם איים על איראן שלא תעז לערב את ישראל בהסלמה. השבוע הגיעו לישראל ג'ון בולטון וניקולאי פטרושוב, היועצים הביטחוניים של טראמפ ופוטין, לשיחות עם ראש הממשלה ועם היועץ לביטחון לאומי מאיר בן שבת. האמנם מלחמה בפתח, או שאלה רק צעדים של "עשיית שרירים" לקראת פתיחה בדיפלומטיה ובמו"מ בין הצדדים?
נתניהו דוחף, מזה עשור, למלחמה עם איראן, אך ישראל אינה מוכנה ואינה בנויה למלחמה כזו – לא מבחינת הצבא ולא מבחינת העורף. תהא זו מלחמה הרסנית שתימשך שנים רבות. נתניהו מקווה שטראמפ יוציא בשבילו את הערמונים מן האש, אבל עלינו לזכור כי טראמפ, בולטון, פומפאו ומוחמד בן-סלמאן הם משענת קנה רצוץ. אל תאמינו לנתניהו. אל תרצו מלחמה עם איראן.
אבישי ארליך
