אלימות שוטרים כלפי אזרחים: ממיניאפוליס לעיר העתיקה בירושלים

בימים בהם התיעוד של השוטר שחנק למוות את ג'ורג' פלויד במיניאפוליס מבעיר את רחובות ארצות הברית ומעורר סערה במדינות רבות בעולם, עוסקים בישראל בשוטרי מג"ב שירו למוות באיאד אלחלאק. אלחלאק היה אוטיסט והוא נורה כשהסתתר בחדר אשפה במזרח ירושלים, לשם ברח מהשוטרים.

מפגינים בירושלים בעקבות הרצח של איאד אלחלאק (צילום: אקטיבסטילס)

מדינות רבות בעולם מדווחות בשנים האחרונות על עלייה מדאיגה באלימות משטרתית. בישראל הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בהסלמה באמצעים שמפנה המשטרה נגד אזרחים — גז מדמיע, רימוני הלם, "בואש". כל אלה יוחדו בעבר לשימוש בשטחים הכבושים בלבד, אבל בשנים האחרונות הם נכנסו לשימוש נרחב מול אזרחים בתוך ישראל.

על האמצעים האלה, ועל האופן שבו מחליטים שוטרים להשתמש בהם, אין למעשה שום ביקורת. המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), הזרוע שאמורה לחקור דברים מסוג זה, לפקח ולאכוף את החוק על השוטרים, איבדה כבר מזמן כל אמון והערכה מצד הציבור; רבים מכנים אותה בצדק "המחלקה לחיפוי שוטרים".

לפני שבועיים ניתנה לבית המשפט העליון הזדמנות להעביר מסר למח"ש. מדובר בעתירה לבג"ץ שהגישו הוועד הציבורי נגד עינויים וחיים איינהורן, צעיר חרדי שהוכה בידי שוטרים לפני שלוש שנים בירושלים. איינהורן הוכה בחדר מדרגות, לא הרחק מהפגנה של חרדים שהוא כלל לא השתתף בה. כבר למחרת התקיפה, הגיש איינהורן תלונה למשטרה ומסר לידי מח"ש את פרטיה של עדת ראייה ואת המידע הרלוונטי על מצלמות האבטחה שהיו במקום. למרות זאת סגרה מח"ש את התיק בלי לבדוק את הצילומים, בלי לערוך אפילו תשאול ראשוני לשוטרים ובלי לזמן את עדת הראייה.

לעומת שני מקרי הרצח בארה"ב ובישראל, הסיפור מאחורי בג"ץ איינהורן עשוי להצטייר כאירוע פעוט. ואולם, העתירה הופכת אותו למקרה מבחן בעל השלכות פוטנציאליות משמעותיות. ראוי גם לזכור שכאשר מח"ש מתרשלת במילוי תפקידה במקרי אלימות "קלים" יותר — היא בעצם שולחת לשוטרים אור ירוק להמשיך לפעול באלימות, משום שמובטח להם גיבוי. המצב בארה"ב איננו שונה: דרק צ'אובין, השוטר שהרג את ג'ורג' פלויד, היה מעורב לפחות בשני מקרי אלימות בעבר, אבל המשיך בתפקידו. לולא התיעוד המצמרר והתגובה הציבורית הקשה — ספק אם היה נענש. לכן יש משמעות רבה להחלטה שקיבל בג"ץ בעתירה של איינהורן. בית המשפט ביקש ממח"ש להסביר מדוע לא יפתחו מחדש את תיק החקירה בעניינו והבהיר, כי אין זה סביר שהיא תסגור תיק בלי לערוך לפחות חקירה מינימלית — למשל, מסדר זיהוי, איסוף ראיות ותשאול העדים ששמותיהם הוגשו לה על מגש של כסף. ואכן, בעקבות החלטת בג"ץ החלה סוף סוף מח"ש בחקירת האירוע.

בהחלטתו אמר בג"ץ, למעשה, שהמצב בו רק 7% מהתלונות שחוקרת מח"ש מבשילים לכתב אישום פלילי חייב להשתנות. כדי למגר את גל האלימות המשטרתית, חייבת מח"ש להתחיל להתייחס לעבודתה ברצינות. עליה לבדוק כל כיוון של חקירה, בכל תלונה, ולא רק כשמתפתחת סערה ציבורית המעמידה אותה במצב של אין ברירה. המסר הזה משתלב היטב בצורך הגובר בתקופה זו להגן על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק. לשם אותה הגנה, יש להפעיל ביקורת אמיתית על מנגנוני הכוח ולרסן אותם.

נועה לוי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב