דו"ח חדש של הבנק העולמי מתריע על מצב הכלכלה הפלסטינית. המסמך פורסם בסוף השבוע לקראת ישיבת "המדינות התורמות" שתתכהס מחר (שני) בניו יורק. עיקרי הדו"ח הם: קיפאון בהכנסות והרעה ברמת החיים של משפחות פלסטיניות בשטחים הכבושים. ועוד: התכנית לשיקום עזה נמצאת בפיגור של 1.3 מיליארד דולר שטרם העבירו המדינות התורמות. רק כ-10% מ-11,000 יחידות הדיור שנהרסו במלחמת "צוק איתן" הרחצנית נבנו מחדש עד היום.
הפגנה של עשרות סוחרים מעזה באוגוסט האחרון מול מעבר ארז במחאה על כך שישראל ביטלה את ההיתרים שלהם לצאת מהרצועה לצרכי מסחר (צילום: גישה)
לפי הבנק העולמי – שהוא אחד ממעוזי הקפיטליזם הגלובאלי – לא הכל שחור. הדו"ח אמנם משבח את ישראל על הגדלת מכסת הפועלים הפלסטינים,. אך מציין כי רמת ההשקעות הפרטיות ברשות הפלסטינית היא מהנמוכות בעולם בעקבות "ההגבלות הביטחוניות" שמטיל הכיבוש, וקורא לממשלת ישראל להקצות לפלסטינים תדרי סלולר נוספים לשימוש חברות טלקום.
על פי הדו"ח, תקופה ממושכת של צמיחה כלכלית איטית הובילה לשיעור אבטלה גבוה באופן קבוע ולקיפאון בהכנסה הממוצעת של אזרחים ברשות הפלסטינית. "המשק הפלסטיני לא יוכל לממש את הפוטנציאל שלו באופן מלא ללא הסדר שלום, אך ניתן לנקוט צעדים משמעותיים כדי למנוע הידרדרות נוספת" נכתב.
התחזית בנושא הכלכלה הפלסטינית מדאיגה ובעלת השלכות חמורות על ההכנסות, ההזדמנויות והרווחה של תושבי הרשות הפלסטינית. השלכות אלה ישפיעו גם על יכולתה של הרשות הפלסטינית לספק שירותים לכל אזרחיה".
ברוח המדיניות הניאו-ליברלית של הבנק העולמי, מציין הדו"ח כי בעשור האחרון הובילו מאמצי הייצוב הפיסקלי של הרשות הפלסטינית (רש"פ) להורדת הגירעון ב-15% מהתמ"ג – "הישג ראוי לציון, שרק לעיתים נדירות נראה במקומות אחרים בעולם". אף על פי כן, המצב הפיננסי של הרשות נותר שברירי, כאשר הירידה בתמיכה התקציבית הובילה לפער מימון צפוי של כ-600 מיליון דולר בשנת 2016.
הדו"ח קובע כי מאמצי הרשות "אינם מספיקים כדי לסגור את הפער לגמרי, ביחוד מאחר שהאפשרויות לקבלת הלוואות מקומיות כבר כמעט מוצו עד תום. לכן, בטווח הקצר תמיכת המדינות התורמות, בעיקר תמיכה תקציבית, היא חיונית כדי להימנע ממשבר כלכלי שיוביל לבעיות רחבות יותר". "ממשלת ישראל יכולה לתרום תרומה חשובה על ידי בדיקה מחודשת של כמה תחומים הגורמים לרשות להפסדים במסגרת הסדרי שיתוף ההכנסות הקיימים, ובנוסף על ידי שחרור ספקטרום תדרים לחברות טלקום פלסטיניות, פעולה שתתורגם לדמי רישוי שישולמו לרש"פ", ממליצים בוושגינטון.
הדו"ח מתייחס בהרחבה גם לנעשה ברצועה וקובע, כי הסיוע של המדינות התורמות ממשיך להיות המפתח לשיפור המצב ההומניטרי בעזה. מתוך 3.5 מיליארד דולר שהובטחו בוועידת קהיר לשיקום עזה חולקו עד עתה 46%, כלומר שסכום של 1.3 מיליארד דולר נמצא בפיגור בלוחות הזמנים של העברת הכספים מהמדינות התורמות. באופן מכריע, רק 16% מצרכי השיקום של עזה שהותוו בהערכה המפורטת שהוכנה לאחר "צוק איתן" בוצעו עד היום. הדו"ח מפציר במדינות התורמות לעמוד בהתחייבויותיהן ולתעדף את ההוצאות בהתאם להערכת הצרכים בעזה. "למעלה מ-70,000 אנשים בעזה סובלים מעקירה פנימית ממושכת מבתיהם. רק 10.7% מתוך 11,000 יחידות הדיור שנהרסו לגמרי ב-2014 נבנו מחדש עד היום, וכ-50% מהבתים שניזוקו במידה חלקית וחמורה עדיין זקוקים לשיקום. המצב בעזה מדאיג מאד והתנאים הדרושים לצמיחה כלכלית בת קיימא לאחר השיקום אינם מתקיימים", מסרה אחת מבכירות הבנק.
לפי הדו"ח, ביכולתה של הרשות הפלסטינית לבצע רפורמות ארוכות טווח ויסודיות יותר כדי להגדיל את גביית ההכנסות ולהקטין הוצאות, כולל "רפורמות במגזר הציבורי", בדגש על הפיכת מערכות השכר והפנסיה של עובדי ממשלה להוגנות כלפי שאר הציבור. מהי הוגנות על פי הבנק העולמי? להוריד את השכר ואת הפנסיה לרמות נמוכות יותר, או כדברי מומחיו "להיות הוגן כלפי שאר הציבור". כמובן ש"דרושות גם פעולות להגברת התחרות ויצירת מקומות עבודה". למרות התקדמות בדרך הניאו-ליברלית של הרשות בשנים האחרונות, עדיין מדורגים השטחים הפלסטינים במקום ה-129 מתוך 189 מדינות בדו"ח הבנק העולמי "עושים עסקים 2016". הד"ח קובע כמו כן כי ביכולתה של ממשלת ישראל להקל את הלחץ של הקיפאון הכלכלי. ההגבלות הישראליות ממשיכות להיות החסם הראשי המונע תחרות כלכלית פלסטינית ודחפו את ההשקעה הפרטית לרמות מהנמוכות בעולם. בין ההגבלות מציין הדו"ח במיוחד את אלה המוטלות על אזור סי, ש"הסרתן הייתה יכולה להגדיל את התמ"ג הפלסטיני ב- 35% ולהוביל לגידול דומה בתעסוקה. הפסדי התמ"ג בעזה מאז הסגר ב-2007 הם למעלה מ-50%".
ראיית הבנק העולמי את הכיבוש היא של "עובדה מוגמרת". להציע לשים קץ לכיבוש ולהקים מדינה פלסטינית עצמאית בצידה של ישראל כדי לקדם את החברה ואת המשק, אינן חלק מהניתוח כלכלי של הבנק. זו "פוליטיקה", שהשקפתו הניאו-ליברלית של הבנק אינה כוללת כלל בהצעותיו. מעבר לעובדה שמזה שנים רבות הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית מנהלים בפועל את כלכלת הרשות הפלסטינית, ניכר שעל בסיס ניתוח די קודר של המצב הכלכלי שמשליט הכיבוש; הדאגה אינה לכלל. להיפך, בעצת הבנק העולמי ועוד כאשר יאסר ערפאת כיהן כיו"ר הרשות הפלסטינית, זו הפריטה את שני הנכסים הכלכליים היחידים שהיו בידיה: חברת הטלפוניה הניידת "פלטל" וחברת התעופה הפלסטינית שפעלה משדה התעופה דהנייה ברצועת עזה – שישראל הרסה עד היסוד שנים מעטות לאחר מכן. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה שטרם קמה, החלה להפריט את המעט שיש לה.
ובמצב משברי זה, דורש עתה הבנק העולמי "ריסון תקציבי", הורדת שכר ופנסיות ו"הגברת התחרות". הבנק, בניגוד להמלצותיו ביתר מדינות העולם, לא דורש להפריט את נכסי המדינה. כי מדינה אין ואין גם נכסים.
לצערנו, ולצערם של הפלסטינים, אין לזרמים הפוליטיים המרכזיים: הפתח והחמאס, עמדה אלטרנטיבית לתכתיבי הבנק (השולט בזרימת הכספים מ"המדינות התורמות"). אין לארגונים אלה כל אסטרטגיה לבנייה של מדינה עצמאית מהקפיליזם העולמי, ריבונית בפני חמדנות האימפריאליזם וצודקת חברתית.
אפרים דוידי
