איך הפחתות המסים של ממשלת הימין מרפדות את הכיסים של בעלי ההון

שר האוצר, משה כחלון, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הציגו בשבוע שעבר חזית אחידה חריגה לכאורה. למעשה, כשהם עוסקים בכלכלה, זה לא מראה כל כך נדיר. מיד לאחר פרסום עסקת הענק למכירת חברת מובילאיי לחברת הרבלאומית האמריקאית אינטל תמורת 15 מיליארד דולר, יצאו השניים בהודעה משותפת בדבר כוונתם להפחית מסים. ההכנסות הגדולות שאולי (והדגש הוא ב"אולי") צפויות למדינה מהעסקה הענקית – על פי הערכות מדובר בלפחות 4 מיליארד שקל – מאפשרות לשניים להציג את עצמם כנדיבים. אבל עוד קודם לעסקה הייתה כוונה באוצר להפחית מסים. ועל כך הודיע שר האוצר בריאיון ששודר בערוץ 2 לפני כחודש וחצי.

2017-03-18_190543

" ללא קשר לעסקת מובילאיי", אמר כחלון, "הפחתנו מסים בשנתיים הקודמות ונפחית גם בשנה הנוכחית. עודפי גביית המסים שייכים לציבור ויחזרו לציבור. לא נשאיר עודפים בקופת המדינה״.

עודפי גביית המסים שייכים לציבור, קובע כחלון, ומבחינתו ל'שייכות לציבור' יש רק משמעות אחתהכסף מונח לבטח בכיסו הפרטי של הציבור. רק שזאת פרשנות צרה מאוד למונח שייכות. גם כסף המועבר לציבור באמצעות שיפור השירותים הממלכתיים, בייחוד בריאות, רווחה וחינוך, הוא כסף ששייך לציבור.

אפילו בנק ישראל, שלא גילה מעולם עודף רגישות חברתית, מצביע על הפיגור העצום של מדינת ישראל בהשקעות חברתיות קריטיות – משקל ההוצאה האזרחית של ישראל הוא פחות מ-30% מהתוצר. זה השיעור הנמוך ביותר בקרב המדינות הקפיטליסטיות המפותחות. שיעור הוצאה זה נמוך אפילו מבמדינות שמרניות וניאוליברליות אדוקות כמו דרום קוריאה, ארה"ב ושווייץ. במקביל, מדינת ישראל מחזיקה בשיא המפוקפק ביותר של שיעור העוני הגבוה ביותר בקרב המדינות הקפיטליסטיות המפותחות.

הבעיה המרכזית היא, שממשלות ישראל הניאוליברליות ב-30 השנה האחרונות קיצצו ביכולתן לפעול, ובעיקר ביכולתן התקציבית. התוצאה היא הידלדלות והצטמקות השירותים החברתיים שהמדינה מספקת: שירותי חינוך, השכלה גבוהה, בריאות, רווחה וביטחון סוציאלי.

זאת ועוד: מאחר שאין גבול ואין פיקוח אמיתי על הוצאות הביטחון, הכיבוש וההתנחלויות, "החזרת המסים", הפוגעת לכאורה בכל תקציב המדינה, פוגעת בעיקר בסעיפיו האזרחיים. ממשלות ישראל אינן פנויות לפתח תכניות ארוכות טווח להעלאת שיעור הזכאות לתעודת בגרות, להגדלת אוכלוסיית הסטודנטים או להנהגת ביטוח סיעודי ממלכתי לכולם. פירות הצמיחה ממשיכים להצטבר למעלה הרבה יותר משהם מחלחלים כלפי מטה.

הדבר משתקף היטב בשכר המנהלים הבכירים: ב-2015, התגמול של המנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים עלה שוב יחסית ל-2014. אלה אותם מנהלים העומדים לקבל נתח נאה מ"עודפי המסים" בצורה של הטבות מס נוספות.

המנכ"לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("מדד תל אביב 100")

תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 5.1 מיליון שקל, או 425 אלף שקל בחודש. התגמול השנתי הממוצע של חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמד על 4 מיליון שקל, או 337 אלף בחודש. הפערים בין המנהלים הבכירים לבין שאר העובדים במשק מוסיפים להיות  גבוהים ביותר.

התגמול הממוצע של המנכ"לים היה גבוה פי 44 מהשכר הממוצע במשק (9,592 שקל לעובדים הישראלים בלבד, פלסטינים מהשטחים הכבושים ומהגרי עבודה לא מובאים בחשבון), ופי 91 משכר המינימום באותה שנה (4,650 שקל).

ועוד: 90 אחוז מרבבות עובדי קבלן המועסקים בשירות הציבורי משתכרים פחות מהשכר הממוצע וקרוב מאוד לשכר המינימום. כך, על פי דו"ח הממונה על השכר שפורסם לאחרונה (15.3). אין ספק שבמקום לחלק עוד מתנות לעשירים, חיוני להשקיע בהעסקתם הישירה של עובדים אלה – מאותם "עודפי המסים".

אפרים דוידי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב