בדיון משותף הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי וועדת העבודה שנערך אתמול (שני) אודות מצבם הקשה של העובדים הסוציאליים בישראל הזהירה ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים מפני שיתוק כללי של השירותים הסוציאליים: "השירותים החברתיים בישראל הם לא על סף קריסה – הם עמוק בתוך המשבר. לא מצליחים לאייש כמעט 400 משרות קיימות בלשכות הרווחה ברשויות המקומיות במשך שנה ושנתיים בגלל תנאי העבודה הירודים והשכר הנמוך. העובדות הסוציאליות צריכות להתפרנס בכבוד ולא להפוך לשק חבטות. מדינת ישראל חייבת להחליט אם היא רוצה שיהיו לה שרותי רווחה – ואז לתקצב אותם גם ולספק תקציבים ותנאים ראויים. ואם לא רוצים שירותי רווחה – בואו נפרק את שירותי הרווחה".
לדברי חרמוני עובדות סוציאליות הפכו לשקי אגרוף של המטופלים שלהם. "זה לא הגיוני שיש מחלקות רווחה שעובדות צריכות להביא נייר טואלט מהבית. יש לי תחושה שמנכ"ל העירייה לא צריך להביא נייר טואלט מהבית. התושבים מרגישים את זה שהשירות חלש ועני. בעוד שבוע אנחנו נחזור לצעדי מחאה שלא ייפסקו עד שימצאו פתרון אמיתי לבעיות שלנו. אם לא יהיה פתרון אמיתי לתנאי העבודה, העומס והעסקה, לא יהיו יותר שירותים סוציאליים בישראל. אנחנו דורשים כניסה מידית למשא ומתן רציני עם משרדי הרווחה והאוצר על הצלת שירותי הרווחה בישראל.
יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת) הוסיפה: "העובדים והעובדות הסוציאליות סובלים במשך שנים מהזנחה, היעדר תקנים, תנאי עבודה בלתי הולמים ומעל הכול אלימות מצד מטופלים ומשפחותיהם. בתחילת השנה ביקשנו בישיבה משותפת להקים צוות מיוחד של משרדי הרווחה והבט"פ כדי להכין תכנית ברורה לטיפול באלימות ובהפקרה. במשך השנה הזאת ניסינו שוב ושוב לכנס ישיבה בהשתתפות השרים כדי לדווח לנו אודות התקדמות עבודת הצוות ללא הועיל– לשרים לא ממש אכפת. מה יחכו עד שיקרה אסון כדי להתעורר? נדרשת תכנית המגובה בתקציבים ופתיחת תקנים כדי לשפר את תנאי ההעסקה, להפחית את העומס, ולהבטיח סביבת עבודה מכובדת ובטוחה".
לדברי ח"כ תומא–סלימאן: צריך לאבטח את העו"סים שמסכנים את חייהם. חייבים תוכנית מקיפה שתאפשר להם לעבוד בביטחון ולהתפרנס בכבוד. עצם העובדה שעלות האבטחה היא 50 מיליון והממשלה לא מצאה לנכון לגייס את הכסף הזה, 11 מיליון ניתנו למשרד הרווחה הוא לא הוציא אותם לאבטחה באשכולות שמתחת ל-3. משרד העבודה והרווחה והשלטון המקומי לא מונעים את קריסת תחום העבודה הסוציאלית ואני רואה שהם עדיין נמצאים באותו מצב מלפני שנה וחצי כאילו לא היו בכלל דיונים. לא כל המקומות מאובטחים ולא כל המקומות מאובזרים. צריך להפסיק את הדרישה למאצ'ינג באשכולות הנמוכים דבר שפוגע בהם באופן משמעותי".
נדין שם טוב, עובדת סוציאלית לחוק נוער בעיריית נתניה, סיפרה על מקרי אלימות שחוותה: "העומס הכבד מביא לכך שמאיימים על חיי ועל חיי ילדיי. לקוח שטיפלתי בו ולא יכולתי לספק לו את מה שהיה צריך – איים על חיי ואמר שהוא מוכן לשבת בבית הכלא. השומר במחלקה שאמור לשמור עליי, אין לו נשק, סמכויות או יכולות לעשות זאת. במקרה אחר, אבא איים שיגמור אותי והבהיר שכדאי לי טוב–טוב לשמור על הילדים שלי. המשטרה אמנם התגייסה לשמור עלינו, אבל זה לא נעים שיש ניידות משטרה שמפטרלות לך מסביב לבית. אני לא יכולה לטפל באופן מיטבי בלמעלה מ-150 קטינים בשנה".
יעל קידר, עובדת סוציאלית מנתניה הוסיפה: "כשאני מגיעה לפה, אני עוברת בידוק ביטחוני, תנאים מכובדים, שתייה וכיבוד. אצלי במשרד אין אבטחה ואת התה ואת נייר הטואלט אני מביאה מהבית. את הפונים שלי אני מקבלת בתנאים לא ראויים. שירותי הרווחה הן בושה. מידי בוקר אני מגיעה למשרד בחשש".
