אוטוטופיה: על מרחב הביניים הפרוורי בישראל

האובייקט מצוי שם, אך הוא חמקמק. זהו יער של צמודי קרקע בעלי גג רעפים אדום וגמלון וחלונות אנייה וחצר מרוצפת ועמוד כדורסל וכד חרס גדול ואורן לימוני וחניה ורחובות ששמותיהם שמות פרחים. ושורה של וילות מגודרות היטב, הנגלות רק באורח חלקי ורק בהצצה, עם גג רעפים כחול וחצר מרוצפת ואורן לימוני וברכת שחייה. או מרחבים גיאומטריים של בתים דואו תלתאו שמונהאו תריסרקומתיים או יותר בתוך ערים ובשוליהן, ולאורך כבישים רחבים וכיכרות, בין פארקים וגנים, ובמרחק מה מהם בתי ספר וגנים ומתנ"ס ומרכז מסחרי עם סניף של מגה וסופרפארם. או מגדלים בודדים ומקבצי מגדלים בשולי ערים עם פארקים ענקיים. או טבעות חיצוניות של צמודי קרקע ביישובים ערביים. והוא גם מערכות של דרכים ואולמות אירועים ותחנות דלק וקניונים ומרכזי תעסוקה ואתרי בילוי ומרכזי ספורט ופארקים. ואקרשטיין וכתר פלסטיק.

2016-02-12_204439

ד"ר תמר ברגר (צילום: ויקיפדיה)

זהו מראה נוף, הנוף הפרוורי. מסודר, אחיד וריק. הוא אחיד ומסודר במבט ממרחק: יערות הבתים החדקומתיים אדומי הגגות הטובלים בירוק הנפרשים על גבעות ראש העין במבט מכביש 5, יער המגדלים של צפון פתח תקווה, שורה מסודרת של קוטג'ים המתייצבת אל מול העין בנס ציונה מצפון לכביש 4303, בתי ההרחבה הלבנים של חדיד הנראים מכביש מס' 1, מתבדלים או מובדלים מהמושב, מגדלי עיר ימים בדרום נתניה המלווים את הנסיעה בכביש מס' 2, ארץ ראשון מערב על צמודיהקרקע שלה ומגדליה המתגלה מצפון לכביש 431, המשך הבנייה של מודיעין בשולי כביש 443, בתי עופרים ובית אריה השלווים על שיפולי הגבעות מעל כביש 465, בתי מצפה חרשים המציצים אך מעט אל כביש 864, בתי בת חפר המתארגנים שורותשורות מול כביש 6. פרוורים וכבישיהם.

זהו נוף הבנייה החדשה בישראל, המגלם בהופעותיו השונות צורת מחיה ומגורים אחת. קוטג'ים סתם וקוטג'ים טוריים, דופלקסים, וילות, מדורגים, פנטהאוסים, דירות גן ודירות בבנייה רוויה נמוכה, רביקומות ומגדלים. נוף שחלקו יושב כבר במקומו וחלקו עודנו מתהווה. נוף שכונות שלוות וחיים מסודרים ומנופים ואתרי בניה.

שכונהשכונה, פרוורפרוור, נענים למבנה עומק פיזי אחד: מערכות כבישים היררכיות היקפיות ומתפצלות, שדרות וכיכרות היוצרות מבנה גיאומטרי כללי ומשוות להם את צורתן, דגמים חוזרים בווריאציות של בתים – צמודי קרקע, בבנייה רוויה ורביקומות – הפרדה בין הפונקציות השונות ושטח ציבורי ירוק בדמות פארק רחב ידיים בדרך כלל.

הצבעוניות חוזרת, גם החומרים שמהם עשויים הפרוורים. בוהק הבתים הלבנים, גגות הרעפים האדומים, ירוק הדשא, הצמחייה הטיפוסית, אותם אלמנטים עיצוביים קישוטיים אופייניים – גמלונים, חרכים, משרביות, מסגרות אבן ריקות, הרמיזות הסגנוניות השונות – כמוקלסי, כמועתיק כללי, כמוימי ביניימי, כמוערבי או כמוכפרי, גדרות העץ, המתכת הצבועה אפור או האבן המחופה, שערי הברזל, שלטי הכניסה מקרמיקה

הנוף הזה ריק. משך רוב שעות היום נראים במרחבי הפרוורים רק גננים, נותני שירות פה ושם, פה ושם ילדי בית ספר משתרכים ומישהי הטורקת את דלת המכונית ונכנסת הביתה. תנועה דלילה, שנבלעת במרחב הגדול. פעמייםשלוש ביום, בשעות קבועות פחות או יותר, מופר השקט: בבוקר יוצאים המבוגרים לעבודה, הילדים הולכים או נוסעים לבית הספר ונותני השירות מגיעים לעבודתם, בראשם העוזרים ועוזרות הבית; בצהריים הילדים שבים הביתה בהסעה או ברגל והעוזרים ועוזרות הבית יוצאים אל תחנת האוטובוס בחזרה לביתם, אחר כך אימהות מסיעות את הילדים לחוגים, מישהו נוסע לברכת השחייה, זוג יוצא לראות הצגה בתיאטרון ואז, עם רדת הלילה, שוב נופל השקט המוחלט על מרחבי הפרוורים.

הסטטיסטיקה מראה כי מרחב הפרוורים הוא מרחבו של מעמד הביניים. פירושו של דבר שהוא מאופיין אפיון חברתי, כלכלי, לאומי, מגדרי ואידיאולוגי מסוים. המשך הדיון יראה כי המנעד הזה רחב אמנם, ובכל זאת מובחן.

יש דברים שהלמ"ס אינו יודע לבדוק: את תנועת הגוף מול פסיביות שלו, למשל – אלפי הרצים בטיילות ובשבילים המושקעים בראשון מערב, במודיעין, בבת חפר או בתל מונד, ומנגד ישיבה של שעות במכונית בדרכים אל העבודה וממנה, אל החוגים, הקניון והמנגל המפטם של השכנים. או כיצד מתבגרים בפרוורים, ואיך נראים הבתים מבפנים, ובמה מאמינים דייריהם ולמה הם משתוקקים.

המאפיינים המתוארים כאןמשותפים לפרוורים של צמודיהקרקע, פרוורי הבנייה הרוויה לצדם, שכונות רביקומות בשולי הערים והמגדלים, והם העושים אותם לצורת מחיה מסוימת אחת. אחת, ועם זאת פרומה בשוליה בשני מובנים: האחד, זהו אובייקט המצוי בתהליך. רבי הקומות הולכים ומחליפים את הבנייה צמודת הקרקע, עם התגבשות ההכרה כי עתודות הקרקע מוגבלות, מודעות גדלה והולכת לבזבזנות של הזחילה האורבנית ופעולות סטטוטוריות שנועדו למנוע אותה וגם אופנה שהשתנתה. הבנייה החדשה הרוויה, האורבנית יותר לכאורה, נושאת את הגנים של הזחילה האורבנית של השלב הקודם, שלא מצאו להם עוד מקום להתפתח ולהתממש. פרימת השוליים של הצורה הפרוורית קשורה גם לסמיכותה לצורות מחיה אחרות, בעלות מאפיינים דומים ולעתים זהים לשלה. במובן זה, ולמרות ההתרשמות הפנומנולוגית שזיהתה צורה מובחנת וחנכה את הדיון, נדמה לעתים כי המרחב הישראלי כולו מפורוור. ייתכן שצורה זו היאהיא צורת המחיה הישראלית הבולטת, העדכנית. לא אורבנית מובהקת, לא כפרית מובהקת, ודאי שלא חקלאית עוד. צורה שהופעותיה הפיזיות מגוונות והיא מופרטת, משפחתית ובורגנית.

תמר ברגר

רשימה שתתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב, מתוך ספרה החדש של ד"ר תמר ברגר – "אוטוטופיה על מרחב הביניים הפרוורי בישראל" (עם עובד, סדרת קו אדום, 344 עמ'). ברגר היא מרצה, מסאית, חוקרת תרבות ופעילת שמאל.