ארגון "אקדמיה לשוויון", המאגד אקדמאים מהשמאל לפעילות פוליטית בזירת האקדמיה, יערוך ביום שישי הקרוב (15.7) בתל–אביב את הכינוס השנתי הראשון שלו לאחר הקמתו בקיץ שעבר. לקראת הכנס ריאיינו את מתן קמינר, דוקטורנט באנתרופולוגיה, פעיל חד"ש וממקימי הארגון.
כיצד התגבשה פעילות הקבוצה?
רשתות לא–פורמליות של אקדמאים שמאליים קיימות בישראל הרבה שנים. חלקן על בסיס ארגונים שהיו ואינם – אפשר ללכת אחורה עד ״הוועד לסולידריות עם אוניברסיטת ביר זית״ ו״קמפוס״ בשנות השמונים, ולהגיע עד ארגונים שפעלו בשנים האחרונות, כמו ״הקמפוס לא שותק״ ו״קואליציית הסטודנטים״. הארגון שלנו קם על בסיס הרשתות הקיימות, תוך מחשבה מודעת לעבות אותן ולהפעיל אותן בצורה יותר מכוונת.
מהי אקדמיה לשוויון? מה המבנה הארגוני שלה?
זה ארגון חברים של קרוב ל-250 אקדמאים שמאליים בישראל. ההגדרות שלנו לשלושת המונחים האלה רחבות. אקדמאי זה כל מי שמועסק באקדמיה (גם בסגל מנהלי או בניקיון) או רוצה להיות מועסק בה; שמאל זה בכל המובנים החברתיים והמגדריים, לא רק בתחום הכיבוש; ו"בישראל" כולל גם אנשים שנמצאים בחו״ל אבל רואים את עצמם מחוברים למקום הזה.
כל מה שמדבר אל ליבה של קבוצת האנשים הזאת יכול להיות חלק מפעילות הארגון. בתקופה הנוכחית אנו מתמודדים עם ניסיון רציני ומתוזמר לחסל את האפשרות של אנשי שמאל להתפרנס באקדמיה, לכן אנחנו עוסקים הרבה בהגנה זה על זה ובסולידריות הדדית, בעיקר מאחורי הקלעים. אבל אנחנו לא שוכחים לרגע שיש לנו גם פריבילגיות וכוח, וכל הזמן שואלים את עצמנו מה ניתן לעשות איתם. זה הבסיס לפעילות שלנו בסולידריות עם
אוניברסיטת כדורי בטול כרם, שצבא הכיבוש ממרר את חיי העובדים והלומדים בה, וגם לפעילות שאנחנו מפתחים כדי להביא את המוסדות להכיר בפרסומים בעברית וערבית המדברים אל הקהל המקומי, בהליכי קידום של סגל.
מה באווירה הפוליטית הנוכחית בישראל מצריך את ההתארגנות של אקדמאים במסגרת אידיאולוגית שאינה איגוד–מקצועית אלא פוליטית רחבה? האם ענייני האיגוד המקצועי יהוו חלק מהפעילות של הארגון?
כארגון שמאל אנחנו תומכים בהחלט באיגודים מקצועיים. אשמח אם בעתיד נשמש גם כפורום לתיאום של פעילות ותמיכה באיגודים של הסגל הזוטר, המנהלי והבכיר בכל המוסדות. חשוב מאד גם לדחוף את האיגודים האלה להכיר בחופש הביטוי ובחופש האקדמי כזכויות עובדים, מה שכרגע לא קורה מספיק עדיין. עם כל זאת, אנחנו לא איגוד מקצועי משום שאנחנו פונים לחברים שונים בקהילה האקדמית שהאינטרסים המקצועיים שלהם לא תמיד זהים, ולפיכך אין לצפות שהם יתאגדו באיגוד אחד.
מה תפקידם של אקדמאים בשמאל – והאם יש צורך בהתארגנות ייחודית שלהם, לעומת המצב הנוכחי בו אקדמאים ממלאים תפקיד מרכזי בארגונים ובמפלגות שמאל שונות בישראל?
אנו כאקדמאים שמאליים מתאגדים בא״ש כדי להגדיל את כוחנו באקדמיה, לא בשמאל. בשמאל – גם היהודי וגם הערבי – יש נוכחות גבוהה של אקדמאים, וזה דבר מבורך כשלעצמו. אבל אם לאקדמאים יש תפקיד בתוך השמאל, בעיניי התפקיד הוא דווקא להפשיט מעצמנו את הפריווילגיות והכיבודים שהמעמד המקצועי שלנו מביא לפוליטיקה.
אני רואה בעיני רוחי את האמירות של אנטוניו גראמשי שכל אדם הוא אינטלקטואל, ושהתפקיד של הפוליטיקה השמאלית הוא להיות בית אינטלקטואלי לכל אדם. כשהאינטלקט הופך להיות נחלתם הבלעדית של אקדמאים, השמאל סובל, החברה בכללותה סובלת, הייתי אומר שאפילו האקדמאים עצמם סובלים מזה, כי מצב כזה מנתק אותם מהחברה שסביבם.
האוריינטציה של הארגון, עד כה, נגעה למאבק ברדיפה פוליטית של אקדמאים שמאליים ובסולידריות עם אקדמאים פלסטינים וטורקים. האם תרצו לעסוק בקשר הרגיש בין האקדמיה והניאו ליברליזציה?
בהחלט כן. אנחנו שמאל שמחויב למאבק בכיבוש אבל מאד לא רוצים להפוך לעוד ארגון שמאל שמתעסק רק בכיבוש ובגרורותיו. הזכרתי כבר את קמפיין ההכרה בפרסומים בעברית וערבית, המנוגד להיגיון הניאו–ליברלי, המבקש להפוך איכות מקצועית לדבר שניתן לכמת – על פי מדדים בינלאומיים, כמובן, שלא סופרים פרסומים בשפה המקומית.
דווקא בעבודת הסולידריות הפנימית שלנו, אנחנו מגלים את הקשר ההדוק בין תהליכים פוליטיים וכלכליים. ניתן להלך אימים על מרצות ומרצים ולאיים עליהם בפיטורים אם יביעו את דעותיהם הפוליטיות – בגלל האופי הרעוע של ההעסקה באקדמיה בכלל כיום. אני לא טוען שניאו–ליברליזם ופשיזציה הולכים יחד בכל תחומי החברה בישראל – יש מקומות שהם מתנגשים – אבל באקדמיה הם בהחלט הולכים יד ביד.
נמרוד פלשנברג
