בשבוע שעבר (28.1) הגישו נציגי חד"ש, רע"ם, בל"ד ותע"ל לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 את רשימת המועמדים המשותפת לארבע התנועות, ושמה – "הרשימה המשותפת". ב-15 המקומות הראשונים ברשימה ישנם חמישה מועמדים של חד"ש: ראש הרשימה המשותפת, אימן עודה; מס' 5 ברשימה המשותפת, עאידה תומא-סלימאן; מס' 8, ח"כ דב חנין; מס' 10, ד"ר יוסף ג'בארין; ומס' 13, ד"ר עבדאללה אבו-מערוף. את רשימת המועמדים חותם, במקום ה-120, יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה.

עו"ד איימן עודה, מזכיר חד"ש העומד בראש הרשימה המשותפת (צילום: אל אתיחאד)

 

מערכת "זו הדרך" שוחחה עם אימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, על המציאות הפוליטית מולה אנו ניצבים ועל האתגרים שמציבה מערכת הבחירות הזו בפני השמאל ובפני האוכלוסייה הערבית.

עודה, בן 40, תושב שכונת כבאביר בחיפה, ואב לשני ילדים. עודה הוא עורך דין במקצועו, ואת פעילותו הציבורית התחיל כחבר מועצת העיר חיפה מטעם חד"ש, בשנים 2003-1998. בשנת 2006 נבחר לשמש כמזכיר חד"ש, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום.

עודה הפך מזוהה עם המאבק נגד התכניות לגיוס צעירים ערבים לצה"ל ולשירות לאומי, והוא מונה בידי ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל לעמוד בראש "ועדת המאבק בכל צורות הגיוס". בבחירות לכנסת ה-19 נבחר למקום השישי ברשימת חד"ש לכנסת, אולם הרשימה זכתה ב-4 מנדטים בלבד בבחירות.

מהי מטרתה של הרשימה המשותפת?

הרשימה המשותפת מתמודדת בבחירות לכנסת ה-20 כרשימה של שלום ושוויון, רשימה משותפת לערבים הרשימה המשותפת מתמודדת בבחירות לכנסת ה-20 כרשימה של שלום ושוויון, רשימה משותפת לערבים וליהודים דמוקרטים. הימין קורא לעצמו "המחנה הלאומי", הרצוג בני קוראים לעצמם "המחנה הציוני", ואנחנו הקמנו את המחנה הדמוקרטי.

המטרה העיקרית של הרשימה המשותפת היא למנוע מהימין לחזור לשלטון. ממשלת נתניהו הובילה את כולנו למבוי סתום בכל המישורים. במקום להתקדם לשלום צודק – היא הובילה אותנו לעוד מלחמות, לעוד התנחלויות ולהעמקת הכיבוש. במקום ליצור חברה צודקת שאפשר לחיות ולהתפרנס בה בכבוד – הממשלה הגדילה את הפערים החברתיים, הביאה את העוני לשיאים חדשים והפכה לקבלן המשנה של הטייקונים. ובמקום לחתור לשוויון מלא, אזרחי ולאומי, לציבור הערבי בישראל –  ממשלת הימין הסיתה נגדנו, ניסתה לסלק אותנו מהכנסת, להשתיק אותנו ולהפוך אותנו לנתינים חסרי זכויות.

אנחנו מציעים דרך אחרת. דרך של מאבק משותף לשוויון ולדמוקרטיה. דרך של עתיד, בו כולנו נוכל לחיות בשוויון ובשלום. אנחנו מתעקשים על כך שאפשר ושצריך להגיע ליום הזה. היום בו הילדים שלנו יגדלו לחברה שבה אין ניצול ושנאה, שבה זה לא משנה אם אתה מגיע מאום אל-פחם או מתל-אביב. אני רוצה שהבן שלי ירגיש שווה ושיהיה שווה. שיוכל לדבר בשפתו, בערבית, ברחוב – בלי לפחד שיקבל מכות. שתהיה לו הזדמנות שווה להמשיך מבית הספר שלו לאוניברסיטה, ומשם לעבוד במקצוע שלו ולהתפרנס בכבוד. שיוכל להקים בית בלי שיהרסו לו אותו. אני רוצה שהבן שלי יוכל יום אחד להיות ראש הממשלה.

אחד הגורמים שהובילו להקמת הרשימה המשותפת זה החוק בדבר העלאת אחוז החסימה. אולם לפי הסקרים האחרונים, מפלגת "ישראל ביתנו" של ליברמן, שיזמה חוק זה, מתקשה בעצמה לעבור את אחוז החסימה הגבוה שהיא קבעה. ואילו לפי אותם סקרים, הרשימה המשותפת מובילה להגברת הייצוג של האוכלוסייה הערבית בכנסת.

מי שלא רצה אותנו בכנסת – יקבל אותנו ככוח פוליטי משפיע. מי שהעלה את אחוז החסימה כדי להשאיר אותנו בחוץ – ימצא את עצמו מתחת לאחוז החסימה ואותנו כרשימה השלישית בגודלה. מי שתכנן שאחרי הממשלה הקיצונית הזו תבוא אחת גרועה ממנה – יגלה שב-17 במארס, אנחנו נהיה אלה שיקבעו את הרכב הממשלה הבאה.

 

מה מקומה של חד"ש בתוך הרשימה?

ארבע התנועות המרכיבות את הרשימה המשותפת, לא חדלו להתקיים. כל אחת מהן שומרת על הקו הרעיוני והפוליטי שלה, על עצמאותה הארגונית ועל מוסדותיה, וממשיכה להיות מחויבת למצע שלה.

חברי הכנסת של חד"ש, שיבחרו במסגרת הרשימה המשותפת, ימשיכו להיות מחויבים למצע חד"ש ולדרכה, יעמדו לצד כל המאבקים שלצידם עמדנו בעבר, וינהלו את פעילותם הציבורית בהתאם להנחיות של מוסדות חד"ש.

על חד"ש – כתנועה יהודית-ערבית משותפת – מוטל תפקיד מיוחד בתוך הרשימה המשותפת, והוא – להדגיש בפני כל הציבורים אליהם אנחנו פונים, את חשיבותו של המאבק היהודי-ערבי משותף.

יש כוחות פוליטיים, בציבור היהודי ובציבור הערבי כאחד, שתומכים בגישת "כל היהודים נגד כל הערבים, וכל הערבים נגד כל היהודים". אנחנו דוחים את המשוואה הזו. אנחנו הקמנו רשימה משותפת לערבים ויהודים דמוקרטים, במטרה להיאבק באידיאולוגיה הגזענית של הממסד. לא ניתן להגשים שוויון אזרחי ולאומי לאוכלוסייה הערבית בישראל, בלי שיתוף פעולה עם כוחות דמוקרטים ומתקדמים מתוך הציבור היהודי. זו שותפות הכרחית.

 

כיצד תענה למי שטוען, כי אין הבדל בין נתניהו לבין הרצוג ולבני?

אין לנו אשליות לגבי אף מפלגה, וגם לא לגבי "המחנה הציוני". אולם יש לזכור, כי הייתה זו ממשלת נתניהו אשר הרגה למעלה מ-2,200 פלסטינים ברצועת עזה, פעלה להנציח את הכיבוש, הרחיבה את הבנייה בהתנחלויות, ותקעה את המו"מ המדיני.

הממשלה הזו צמצמה את המרחב הדמוקרטי, הקטן ממילא. היא הסיתה נגד האזרחים הערבים יותר מכל ממשלה אחרת מאז קום המדינה, ביקשה להחריב את הכפרים הבלתי מוכרים, ולהוציא מחוץ לחוק תנועות פוליטיות הקיימות בקרב הציבור הערבי. לכן, חובתנו היא להטיל את כל כובד משקלנו כדי למנוע מהימין לחזור לשלטון. ועם הרשימה המשותפת – אנחנו נצליח!

 

הריאיון מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"