פולמוס על עמדותיהן של מק"י וחד"ש: על אבדן דרך וגישה אינטרנציונליסטית

בכותרת העמוד בו פורסם מאמרו של יוסף לאור, בגיליון "זו הדרך", האחרון נכתב כי מדובר במאמר העוסק ב"מדיניות". מדובר במאמר מעט מבלבל. במבט ראשון נראה שהוא ממשיך בדיון הרעיוני שהתפתח בחד"ש ובמק"י לקראת מערכת הבחירות האחרונה בשאלת המדיניות הרצויה סביב הקמת רשימה ערבית משותפת לבחירות לכנסת. במבט מעמיק יותר מבטא המאמר, לדעתי, סטייה רעיונית כה מהותית מדרכן של המפלגה והחזית, עד שאין לראות בו חלק מדיון פוליטי מעמיק. אנסה לחשוף את מגוון הכשלים הרעיוניים והעובדתיים שיש בו.

2017-02-13_194802

מזכ"ל מק"י, עאדל עאמר, יחד עם פעילי חד"ש ומק"י בהפגנה נגד הכיבוש במרכז תלאביב (צילום: זו הדרך)

נקודת המוצא של לאור היא שהמציאות בישראל שונה באופן מהותי מזו שהשמאל במקומות שונים בעולם מתמודד עמה. עוד אשוב לטענה זו, אך יש לשים לב שהמחבר מציג עמדה שלא קיימת במציאות, ואיתה הוא לכאורה מתווכח. מדובר בכשל לוגי הידוע בשם "איש קש", כי האנשים איתם לאור מתמודד לא באמת קיימים.

איש הקש שלאור בנה אכן מרשים: הוא רוצה אמריקה, שם הכל גדול ופשוט. הוא רוצה שחברינו הערבים יפנו עורף "לשכניהם בכפר", הוא צועק "פאשיזם" מבלי להבין את מורכבות המציאות בישראל. בניגוד לארץ עוץ, לאיש הקש שלו חסרים לא רק שכל, אלא גם הלב והאומץ של איש הפח והאריה. אני מבקש להציג בפני קוראי "זו הדרך" עמדה ברורה המתווכחת עם עמדות לאור וחברי בל"ד.

המאמר של לאור, מלבד הגחכת המציאות הפוליטית בכל מדינה אחרת, קורא "לאפיין את ישראל בייחודה". (בנקודה זו ראוי לציין שלא כל לימוד מהמציאות העולמית פסול בעיני המחבר: לאור לא מהסס "להשוות", בלי לבסס, את הרשימה המשותפת לקונגרס הלאומי האפריקאי בדרוםאפריקה של משטר האפרטהייד.) זו אכן קריאה ראויה, אלא שבולטת התעלמותו של המחבר מכך שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית מציעה אפיון כזה מזה עשרות שנים.

מק"י לדורותיה ניתחה והבליטה את הייחוד שבמצב הישראלי: נגד האינטרסים של שני העמים החיים כאן נבנתה ברית אינטרסים בין האימפריאליזם המערבי, הציונות הגזענית והריאקציה הערבית. ההתמודדות מול הברית החזקה הזאת מעצבת הן את פעולותיה של המפלגה בקרב שתי האוכלוסיות והן את הפעילות הערביתיהודית המשותפת. כך נכתב במסמך "עקרונות היסוד" של המפלגה:

" בעבר ובהווה המפלגה הקומוניסטית הישראלית שוחה נגד הזרם של החשיבה הלאומנית בקרב היהודים ובקרב הערבים. אנחנו דוחים את היסודות האידיאולוגיים ואת הפרקטיקה של הציונות, אשר מצמיחים גישות גזעניות ופגיעה בשוויון ובדמוקרטיה. אנחנו דוחים את עמדות הריאקציה הערבית. הגישה שלנו היא מעמדית ואינטרנציונליסטית: אנחנו מחלקים את העולם אחרת. עבורנו, החלוקה הקובעת איננה בין יהודים וערבים אלא בין מי שיש לו אינטרס בשיטה המעמדית הקיימת לבין מי שיש לו אינטרס לשנות אותה. לכן יכולים אנו באמת להציע פוליטיקה יהודיתערבית, במקום פוליטיקה ליהודים ופוליטיקה לערבים".

לאור מתעלם מניתוח זה, ומציע טיעון אחר, אותו דחתה המפלגה במפורש הן אידיאולוגית והן פוליטית: במציאות הישראלית, כותב לאור\ לא יכולים לקום גופים ריאקציונרים בקרב האוכלוסייה הערבית, בהיות גופים חלק מהציבור המדוכא. לאור גם לא מקבל את הניתוח ההיסטורי של המפלגה לגבי המעורבות של משטרים ריאקציונרים במתרחש בפלסטין ובישראל כדי לשרת אינטרסים המנוגדים לאוכלוסיות החיות כאן.

זה ויכוח לא חדש, הוא מלווה את מפלגתנו זה שנות דור. והנה עמדה זו מופיעה שוב במאמרו של לאור. הדרך בה הוצגה הטענה של לאור בדבר הדרישה כביכול "להפנות עורף לשכניהם בכפר" לקוחה מתעמולת הרחוב הנמוכה ביותר נגד "ההתנשאות" הקומוניסטית. עם טענה זו מתמודדים חברי המפלגה עשרות שנים. הגישה של לאור השוללת קיומם של מגוון פוליטי ושל חוגים ריאקציוניים באוכלוסייה הערבית מובילה למסקנה לפיה אין שום תפקיד פוליטי למפלגה הקומוניסטית ולעמדותיה.

הניסיון לימד, כי רק אחרי שמבינים את הפער האידיאולוגי החריף בין העמדות, עמדת מק"י מצד אחד ועמדת יריבינו האידיאולוגיים והפוליטיים מנגד – רק אז ניתן לגשת לשאלת המדיניות המופיעה, לכאורה, במרכז המאמר. קיים מרחק רב בין הטענה, שבמציאות הפוליטית הנוכחית נדרש הידוק שיתוף הפעולה (שתמיד היה) גם עם זרמים ריאקציוניים בציבור הערבי, לבין טענתו של לאור שהם למעשה זרמים מתקדמים.

גישתנו תמכה תמיד בהקמת חזיתות ושיתופי פעולה, כולל עם מפלגות ריאקציוניות, ופעלנו כך גם לפני הקמת הרשימה המשותפת. הבעיה הקריטית במאמרו של לאור אינה מסקנתו הסופית בדבר הצורך בהמשך קיומה של הרשימה המשותפת – אלא ההתעלמות המוחלטת מעמדותיה ההיסטוריות של המפלגה תוך אימוץ מלא של עמדות יריבינו האידיאולוגיים. לדעתי, עמדה זו מצביעה על אובדן דרך.

רענן שמש פורשנר

מאמרו של רענן שמש פורשנר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב,

המאמר של יוסף לאור פורסם בגיליון "זו הדרך" האחרון, עמוד 5:

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2017/02/G06_2017.pdf