באכסניה "הסהר האדום הפלסטיני" ליד רמאללה, שלמרגלותיה שוכן מחנה הפליטים אל-אמערי, צוין במסיבת עיתונאים צנועה עשור לקול הקורא שפרסמו ביולי 2005 171 ארגונים לא-ממשלתיים פלסטיניים וארגוני שמאל "למען חרם, מניעת השקעות וסנקציות נגד ישראל עד שתתיישר עם החוק הבינלאומי ועקרונות אוניברסליים של זכויות האדם". הקריאה של תנועת בי.די.אס. (BDS) מבוססת על "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", ובמרוצת השנים חתמו עליה כל הפלגים הפלסטיניים, לרבות תנועת פתח, חמאס, חזיתות השמאל ומפלגת העם הפלסטיני (לשעבר המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית).

בשנים האחרונות נחלה התנועה הצלחות לא מבוטלות. לא רק ארגוני עובדים, אגודות סטודנטים, מרצים ואמנים בוחרים בחרם כדי להעניש את משטר הכיבוש והגזענות. גם בנקים אירופיים מושכים השקעות מחברות המרוויחות מהכיבוש, והאיחוד האירופי מסמן מוצרים של ההתנחלויות. רם בן-ברק, מנכ"ל משרד המודיעין ומועמד לראשות המוסד, אמר בראיון (יולי 2015) כי תנועת החרם הבינלאומי היא "מרכיב במצבנו האסטרטגי", והוסיף כי "תופעת החרם מדאיגה, וצריך לטפל בה. היא מדאיגה בעיקר בגלל שהיא מחלחלת".

והיוזמה אכן מחלחלת. הנה מספר דוגמאות משנת 2015: במאי החליטה "יוזמת יורו-מד הפמיניסטית" (IFE-EFI) המאגדת עשרות ארגוני נשים מ-17 מדינות באגן הים התיכון, להצטרף לקריאת החרם במטרה "להגביר את הלחץ הכלכלי והפוליטי על ישראל לסיום הכיבוש, הקולוניאליזם והאפרטהייד בפלסטין"; באותו חודש התקיימה בברזיל הוועידה הרביעית של "הרשת הבינלאומית של איגודים מקצועיים לסולידריות ולמאבק", בה חברים למעלה מ-60 איגודים מקצועיים באמריקה הלטינית, באירופה, באפריקה ובאסיה. הוועידה החליטה להצטרף לקמפיין ולקדם חרם על חברת הספנות צים, על חברת אלביט ועל קונצרן טבע; ביוני משכה חברת הביטוח הדנית הגדולהKLP  את השקעותיה משתי חברות ענק בינלאומיות לחומרי בניין, וזאת בשל מעורבותן בהפעלת מחצבות בגדה המערבית וניצול משאבי טבע בשטח כבוש בניגוד לאמנת ז'נבה; באותו חודש פורסם, כי חברת הקוסמטיקה "אהבה" שוקלת להעביר את המפעל שלה משטח בגדה המערבית לתחומי "הקו הירוק".

גילוי אמריקאי

מסיבת העיתונאים שהוזכרה לעיל נערכה בסימן "100 ניצחונות של בי.די.אס. בארה"ב". אחת הדוברות, רבקה וולקומרסון מהארגון "קול יהודי לשלום" (JVP), ציינה נתון מדהים, ולפיו 40% מהיהודים בארה"ב תומכים בתנועה. וולקומרסון הסבירה כי "הקהילה היהודית השתנתה כתוצאה מהפרותיה ומפשעיה של ישראל, הסותרים את דיבוריה בדבר שלום". לדבריה, יהודים בארה"ב תרמו לתנועה כ-150 מיליון דולר.

פעולות הסברה מקדמות את התנועה, אך מדיניות המלחמות והעמקת ההתנחלויות שמנהלת ממשלת ישראל היא זו הנותנת לה את סיבת קיומה. כזו הייתה המלחמה הנפשעת בעזה בקיץ 2014, שהותירה שם 2,300 הרוגים, בהם 580 ילדים, ו-110,000 בתים הרוסים. ד"ר חיידר עיד, בוגר אוניברסיטת יוהנסבורג ומרצה באוניברסיטת אל-אקצא בעזה, מתקשה שלא לערוך השוואה עם דרום-אפריקה. הוא ציין במסיבת העיתונאים, כי טבח שארפוויל בשנת 1960 מינף את קמפיין בי.די.אס. הדרום-אפריקאי שהחל בשנת 1959 והוסיף: "להם זה לקח 30 שנה. יחסית, השגנו הרבה בעשר שנים בלבד". התנועה מעריכה כי ההפסדים הכלכליים הישירים לישראל מהחרם בתחומי ארה"ב לבדה צפויים להגיע בעשור השני ליותר מ-50 מיליארד דולר.

אבל אי-אפשר להעריך את ההצלחה של החרם במדדים כלכליים בלבד. ממשלתו הנוכחית של נתניהו, כמו קודמותיה, חותרות לאיין את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני ולהפוך את השאלה הפלסטינית לסוגיה שולית בקלחת האזורית. נתניהו הקדיש לתנועת החרם חלק ניכר מנאומו בפני ועידת אייפא"ק (מרס 2014). חלקו האחר הוקדש לשכנוע הקהל האוהד מדוע אין לחתום עם איראן על ההסכם, שביולי 2015 אכן נחתם בווינה. בשני חלקי נאומו ביקש נתניהו לשרטט "קו הפרדה מוסרי" – אנחנו כאן והם (איראן ו-בי.די.אס.) שם.

על אודות האתגר הערכי והמוסרי שמציבה התנועה כתב במאי 2015 פובליציסט "הארץ" ארי שביט, בשובו מסבב ביקורים בכשלושים אוניברסיטאות אמריקאיות: "המתקפה הנבזית, המתוחכמת והמדוברת של BDS  היא איום אסטרטגי על ישראל. אם לא תיבלם, היא עלולה למצב את המדינה היהודית הדמוקרטית כדרום-אפריקה של 2020. אבל האיום הקיומי האמיתי הנשקף לעם היהודי הוא המתח המתעצם בין הזהות הליברלית של מרבית הצעירים היהודים בארצות-הברית לבין הדימוי של ישראל כמדינת עוול כובשת ומדכאת".

אישוש לחששותיו של שביט נמצא בסקר (יולי 2015) שהראה, כי 47% ממצביעי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב השיבו בחיוב לשאלה: "האם ישראל היא מדינה גזענית?" (32% ענו לשאלה זו בשלילה, ול-21% לא הייתה דעה). 19% מכלל בעלי הדעה לגבי BDS תמכו בתנועה (31% בקרב דמוקרטים ו-3% בקרב רפובליקאים).

בניגוד לסברה הרווחת בקרב רבים וטובים במחנה השלום, התנועה אינה דוגלת בפתרון מדיני כזה או אחר, אלא מאמצת שיח של זכויות – בעצם של שלוש זכויות: סיום הכיבוש בשטחים שנכבשו בשנת 1967 (לרבות ירושלים המזרחית), כולל פינוי ההתנחלויות והגדר; הכרה בזכויות הפליטים לפי החלטות האו"ם; וסיום משטר האפליה הגזענית בתחומי ישראל. עמדה זו אינה שונה מהותית ממה שמציעות כיום מק"י וחד"ש, ובעקבותיהן גם הרשימה המשותפת שהתמודדה בהצלחה בבחירות 2015: מדינה פלסטינית בגבולות 4 ביוני 1967; פתרון צודק לסוגיית הפליטים; ושוויון לאומי ואזרחי לאוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל.

איילת שקד, שרת המשפטים ("הבית היהודי"), הגדירה את החרם "אנטישמיות חדשה". ח"כ יצחק הרצוג (יו"ר "המחנה הציוני") כינה אותו "טרור אנטישמי מסוג חדש". אלא שהתנועה דוגלת בהתנגדות אזרחית לא-אלימה. נוטלים בה חלק לא מעט פעילים יהודים, בעיקר בארה"ב, אבל גם פה, בישראל. החרם אינו חל על יהודים או ישראלים באשר הם, אלא בעיקר על מוסדות המשתפים פעולה עם דיכוי העם הפלסטיני ועל נציגיהם. התנועה רואה בחיוב את המאבק של תנועת הסרבנות לכיבוש בישראל, ורואה בישראלים וביהודים התומכים בשלוש הזכויות שנמנו לעיל שותפים פוטנציאליים במאבק. ואכן עשרות אנשי רוח ואקדמאים ישראלים פעילים כיום בתנועה.

מגלה את חיפה

ביטויי החרם מורכבים ותלויי-הקשר. הם שונים ממקום למקום, במיוחד כאשר מדובר באזרחים הערבים בישראל. התנועה אמנם חובקת עולם, אבל הנהגתה יושבת ברמאללה. כאשר פרסמו את הקריאה לפני עשור, יוזמיה לא הביאו בחשבון יותר ממיליון פלסטינים שנשארו במולדתם אחרי שנת 1948, והם אזרחים בישראל. בשנים האחרונות ניסה השלטון בישראל להשתמש באותם אזרחים כעלה תאנה, כדי לדחות את הטענות של התנועה. זו הסיבה שהממסד בישראל מעוניין שזמרת ערבייה תשיר על שלום באירוויזיון וכי שגריר ערבי ידבר על אודות דו-קיום בבירה סקנדינבית, וישפרו בדרך זו את תדמיתה של מדינת ישראל.

בשלב ההתחלה ראו בנו החברים מרמאללה בעיקר מטרד. "אנחנו מבינים את המצב הייחודי שלכם", אמרו, "כל מה שאנחנו מבקשים הוא שלא תהיו עלה תאנה של המדיניות הישראלית". אבל הגישה שהדריכה אותנו, קבוצה של אקטיביסטים/ות שייסדו את "BDS48" – הייתה הפוכה: ראשית, אנחנו עדות חיה לנורמות ולתפיסות הגזעניות הממוסדות של הממסד בישראל, לא רק כלפי פלסטינים פליטים או פלסטינים תחת כיבוש, אלא גם כלפי פלסטינים שהם אזרחי ישראל; ושנית, אנחנו יכולים להיות חלק ממאבק משותף של פלסטינים ושל יהודים בישראל נגד הכיבוש והדיכוי ולמען שלום ושוויון.

בדומה למאבק באפרטהייד בדרום-אפריקה ולמאבק נגד הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יר, המאבק בכיבוש הישראלי בפלסטין נשען על שלושה עמודי תווך: ההתנגדות של העם המדוכא, המאבק של הכוחות המתקדמים במדינה המדכאת, והלחץ הבינלאומי על המדינה המדכאת. לאור זאת נשאלת השאלה: האם תמיכה בחרם מצד כוחות השמאל בישראל משמעותה ויתור על תפקידם העיקרי – לחולל תזוזה בעמדות של הציבור בישראל?

התשובה, לדידי, היא שלילית. הרי כוחות השמאל גורסים כי פתרון צודק הוא האינטרס האמיתי של שני העמים, גם של העם בישראל. לכן כשם שהם רואים בהתנגדות של העם הפלסטיני תגובה טבעית ולגיטימית המחזקת את מאבקם לשינוי בתוך ישראל, כך הם צריכים להתייחס גם לסולידריות בינלאומית ולהתנגדות אזרחית לא אלימה כמו החרם כאל כלי לגיטימי, שיסייע בידיהם להסביר לעם שלהם כי הכיבוש פשוט לא משתלם.

מול ההגמוניה הפוליטית, המתארת את תנועת החרם כ"איום קיומי" ו-כ"טרור אנטישמי" – שמאל אמיתי אינו רשאי להכפיף את אמצעי ההתנגדות לכיבוש לרף המקובל בדעת הקהל במדינה הכובשת. שמאל אמיתי נדרש להציב תשובה רעיונית, ערכית ופוליטית צלולה ואמיצה. כוונתי לתשובות כמו זו של חד"ש (יוני 2015), אשר בירכה "על כל גילויי הסולידריות עם העם הפלסטיני ועם מאבקו הצודק – לרבות חרם על חברות מסחריות המעורבות בכיבוש ובהפרת זכויות העם הפלסטיני, שהוא סוג של התנגדות אזרחית לגיטימית", וקראה "לכל עמי העולם, להתאחדויות ולאיגודים המקצועיים, להגביר את המאבק למען שלום צודק באזור, המבוסס על כיבוד זכויות העמים ועל הפסקת כל העוולות, הדיכוי והגזענות". שמאל עם ראיית עולם מעמדית צריך גם להצביע על אלה שיש להם אינטרס כלכלי להנציח את מפעל הכיבוש הקולוניאלי, לעומת אלה שיש להם אינטרס לסיימו.

לשמאל ציוני תועלתני כדאי להמליץ להישען על המובאה הבאה מהספר שהוציא לאור המכון למחקרי ביטחון לאומי ("הערכה אסטרטגית לישראל 2014-2015"): "עמדתם של חוגי ימין בישראל, השוללת את הזכות הפלסטינית למדינה בגבולות ארץ־ישראל המנדטורית ודוגלת בסטטוס קוו, בנוסף לחוסר עשייה מדינית, מובילה להיווצרות מציאות של מדינה אחת בזירת הסכסוך – מדינה דו־לאומית או מדינת אפרטהייד. במציאות בעלת מאפיינים של אפרטהייד תהיה ישראל מנודה ומוחרמת על ידי משפחת העמים".

רג'א זעאתרה

רג'א זעאתרה הוא מזכיר מחוז חיפה של מק"י, חבר לשכת חד"ש. המאמר פורסם בגיליון היובל של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2015break/08/ZuS2015.pdf