ניתוח מעמדי של המשבר האוקראיני

      הגורמים החברתיים והמעמדיים למשבר האוקראיני כמעט ולא נחקרו. לרוב, הניתוח התרכז רק בפן הפוליטי של האירועים. אך מי עמד מאחורי הכוחות שהפילו את שלטונו של הנשיא ויקטור יאנוקוביץ'? מדוע נוצר השבר בין השלטון בקייב לבין דרום-מזרח אוקראינה?

    יש להקדים ולציין, שהמשבר האוקראיני אינו קשור רק לסיבות פנימיות. אוקראינה הפכה ל-"חוליה החלשה" בגוש הקפיטליסטי, והייתה למדינה הראשונה שנפלה קורבן למשבר המשטר הכלכלי המתבסס על הדולר, ועל הגדלת הצריכה הודות לאשראי כמנוע לצמיחת המשק. אוקראינה הפכה לאחד המשקים החלשים ביותר בהקשר של המשבר הגלובלי, דבר אשר הוביל לקרע בתוך השכבה השלטת, ולמאבק עקוב מדם בחודשים האחרונים. הכלכלה הקפיטליסטית האוקראינית התפתחה בעקבות ההתפוררות של המשק הסובייטי, מדיניות ההפרטה המואצת של נכסי הציבור ושילוב המשק בשוק העולמי. גורמים אלה דרדרו ללא היכר את כלכלתה של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית האוקראינית, שבעבר דורגה במקום העשירי במדדי הפיתוח הכלכלי העולמיים. היה זה משק מפותח, שהצטיין בייצור מכונות ומוצרים תעשייתיים באיכות גבוהה.

2014-06-29_193408

דיכוי המפגינים בכיכר מיידאן, מארס 2014 (צילום: ריא-נובוסטי)

    שילובה של אוקראינה בשוק הקפיטליסטי העולמי הרס את המגזרים של טכנולוגיית העילית. כך נפגעו ענפי תעשייה חשובים כגון תעשיית המכונות, האלקטרוניקה, מפעלי הרכב והתעשייה האווירית. במקומם צמחו תאגידים פרטיים המתמחים במוצרי תעשייה פשוטים יחסית, או בניצול אוצרות הטבע. מאז "העצמאות", בעליהם של אותם תאגידים היו לשכבה השלטת החדשה של אוקראינה, ובידיהם מצוי רוב המשק. הם ניצלו עד תום את כושר הייצור שהתפתח בתקופת ברית-המועצות, אבל מבלי לחדש ציוד ואף ללא רצון לקדם טכנולוגיות מקומיות. את האוליגרכיה המקומית לא עניין השוק הפנימי, אלא אך ורק הייצוא. על פי ההערכות, אנשיה הפקידו בבנקים מערביים כ-165 מיליארד דולר – רווחיהם מהמשק המופרט.

פחות ייצור ויותר ייבוא

    היעדר העניין שגילו האוליגרכים בשוק המקומי פתח את שערי אוקראינה לייבוא. הייבוא גדל במימדים כה גדולים, שבמהלך שנות האלפיים, המאזן המסחרי של אוקראינה היה שלילי. הממשלות השונות ניסו להתמודד עם ההפרש בין הייבוא לייצוא, עם הירידה בתשלום המיסים והפגיעה בתוצרת התעשייתית, באמצעות הלוואות. עם המשבר שפרץ ב-2008, הביקוש לייצוא האוקראיני ירד, ובמקביל עלה הייבוא – מה שגרם לאחד המשברים הכלכליים והחברתיים המקומיים הקשים ביותר – המהווים את הרקע לחוסר היציבות המתמיד של הממשל האוקראיני. הדרך האוקראינית לקפיטליזם נקלעה למשבר ללא תקדים.

    העמקת המשבר החריפה את הניגודים בתוך השכבה השלטת. בראש האוליגרכיה ניצבות כמה עשרות משפחות הון, אשר השתלבו היטב באליטה העולמית וצברו הון רב במערב. הן אלה אשר תמכו ב-"שילובה של אוקראינה באירופה". תמורת "שילוב" זה, הן היו מוכנות לפתוח לגמרי את השוק המקומי לייבוא המתחרה האירופי, עם ההשלכות החברתיות המוכרות: התרוששות של מעמד העובדים וגידול באבטלה. ניתן לכנות את המצדדים בעמדה זו בשם "מפלגת המולטי-מיליונרים".

    אולם השכבות הנמוכות יותר של הבורגנות, אלה אשר שמו את מבטחן בשוק המקומי, לא הסכימו לפתיחתו המוחלטת של המשק. הם אף גרסו שהמדינה האוקראינית צריכה לנקוט במדיניות "עצמאית" מול רוסיה ואירופה. עמדה זו ניתן לכנות בשם "מפלגת המיליונרים".

    יאנוקוביץ' התנודד בין "מפלגת המולטי-מיליונרים" לבין "מפלגת המיליונרים", וניסה להגיע לפשרות אשר יטיבו עם כלל מעמד בעלי ההון. אך הלחץ של ה-"מיליונרים" גבר, ובייחוד רצונם להתקרב לרוסיה, אשר עשויה להוות שוק ייצוא קרוב וזמין. תגובת ה-"מולטי-מיליונרים" לא איחרה לבוא: כיכר מיידאן.

מי עלה על בריקדות ומדוע

    בימיה הראשונים של ההתכנסות בכיכר מיידאן שבמרכז קייב, ההשתתפות העממית הייתה אפסית. עיקר המפגינים היו אנשי הארגונים הלא-ממשלתיים שמקבלים מימון מערבי וקבוצות ניאו-נאציות. המחאה הפכה המונית ב-30 בנובמבר, כאשר המשטר ניסה לגרש את המוחים מהמקום באמצעים ברוטאליים. כמעט באופן מיידי, אמצעי התקשורת של ה"מולטי-מיליונרים" החלו לשדר שידורים חיים, ואף נמסר על מותו של סטודנט ימני, ש-"נחטף" על ידי כוחות הביטחון מן הכיכר. למרבה ההפתעה כעבור מספר ימים, המת שב לחיים. מתברר שהצעיר כלל לא היה בכיכר, אלא חגג יחד עם ידידיו ולא יצר קשר עם הוריו.

    הכוחות החברתיים העיקריים במיידאן היו ניאו-נאצים ומובטלים רבים ממערב אוקראינה וממרכזה. המפגינים קיבלו מימון בשפע ממפלגות הימין, ואף מגורמים זרים. המימד הפוליטי של המחאה היה ברור לכל: לאומני וליברלי (במובן הכלכלי-קפיטליסטי), בהנהגת אלמנטים פאשיסטיים מובהקים. בשיאה של המחאה נערך סקר בקרב יושבי הכיכר והסביבה: מחציתם היו תושבי קייב והמחצית השנייה הגיעה מהמחוזות השונים. מתוך אלה שהגיעו מחוץ לעיר: 53% הגיעו ממערב אוקראינה, 31% ממרכז המדינה, ורק מדרום-מזרח. 17% ממוחי מיידאן הגדירו עצמם "אנשי עסקים או בעלי עסקים" ו-16% כ-"דוברי רוסית" (זאת, שעה שמחצית מאוכלוסייה אוקראינה דוברת רוסית). בין ההרוגים במיידאן לא ניתן למצוא פועלים. פועלים רבים אפשר למצוא דווקא בקרב המורדים (המוגדרים בעיתונות המערבית כ-"פרו-רוסים") במחוזות המזרח והדרום. על פי ההערכות, ההתנגדות לחונטה האוליגרכית השלטת בקייב גוברת ככל שהציבור הוא "פועלי" יותר.

ויקטור  שאפינוב

הרשימה פורסמה במקור באתר השמאל האוקראיני "ליווה"

והיא מתפרסמת השבוע בעברית ב"זו הדרך"