מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) עאדל עאמר, שיגר הבוקר (שבת) מכתב תנחומים למפלגה הקומוניסטית הקובנית ולעם הקובני עם מותו של מנהיג המהפכה פידל קסטרו שמת הלילה. נשיא קובה הנוכחי, ראול קסטרו, הודיע הבוקר על מות אחיו. מצבו הבריאותי של קסטרו הידרדר בשל מחלת מעיים שכמעט והובילה למותו ב-2006. סוכנות הידיעות הקובנית "פרנסה לטינה" מסרה אחר הצהריים שממשלת קובה הכריזה היום על תשעה ימי אבל בעקבות מותו של נשיא המדינה לשעבר קסטרו. האבל יימשך עד להלווייתו של קסטרו שתיערך ב-4 בדצמבר. על פי ההודעה הרשמית, "במהלך ימי האבל הלאומי, הדגלים בכל מוסדות הציבור יונפו בחצי התורן". כמו כן, נאסר על קיום מסיבות והופעות במהלך אותה התקופה. במהלך השבוע יוצב ארונו של קסטרו בעיירה לאס טונאס, והציבור יוכל לחלוק לו כבוד אחרון.
פידל קסטרו (צילום: פרנסה לטינה)
נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו, הספיד היום את פידל קסטרו: "לכל המהפכנים של העולם, עלינו להמשיך את מורשתו של קסטרו ולהניף את דגל העצמאות והסוציאליזם", כתב. עוד הוסיף מדורו כי "הוא עשה היסטוריה יחד עם עמי העולם וסלל דרך מכובדת. מורשתו של קסטרו ולהניף את דגל העצמאות והסוציאליזם", כתב.
קרן נלסון מנדלה פרסמה הבוקר הודעת תנחומים בעקבות מותו של מנהיג המהפכה הקובנית. בהודעה נכתב כי הקרן שולחת את תנחומיה לעם ולשלטון בקובה, וכי "לנשיא נלסון מנדלה היה קשר חברי קרוב עם קסטרו והוא זכר תמיד את הסולידריות שלו עם המאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה". נשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה, נלסון מנדלה, אמר ב-2001 כי כבר "מימיה הראשונים המהפכה הקובנית היוותה מקור השראה לכל מי שנוצר את ערך החופש"."אנחנו מעריצים את הקורבן של העם הקובני בשמירת העצמאות והריבונות אל מול הקמפיין האימפריאליסטי המתוזמר להרוס את כוחה הנהדר של המהפכה הקובנית. יחי המהפכה הקובנית! יחי החבר פידל קסטרו!".
מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, ג'רמי קורבין, ספד לקסטרו, ואמר שהוא "דמות ענקית בהיסטוריה של העולם כולו". הוא שיבח את ההרואיות של קסטרו ואת המשטר הסוציאליסטי שהוא כונן במדינתו. "אני חושב שההיסטוריה תוכיח שקסטרו היה דמות כה מרכזית", הוסיף, "זה מרגיש כאילו הוא היה עמנו תמיד".
קסטרו הוביל את הפלת המשטר הצבאי הפרו–אמריקאי בקובה ב-1959 והיה לשחקן מרכזי במאבק נגד האימפריאליזם האמריקאי מאז תחילת שנות ה-60, באירועים כמו הפלישה למפרץ החזירים ומשבר הטילים עם ברית המועצות. הוא נולד ב-1926 בעיירה בירן, בדרום–מזרח קובה. לאביו, חייל לשעבר בצבא ספרד שהפך לבעל חווה גדולה לגידול קני סוכר. בשנת 1945 החל פידל ללמוד משפטים באוניברסיטת הוואנה, שם גילה את עולם הפוליטיקה. הארגונים הפעילים ביותר היו אלה שהתנגדו לאימפריאליזם האמריקאי, והוא בחר ב"ועד לשחרור פוארטו ריקו". משם היתה קצרה הדרך לפעולות המחאה נגד ד"ר רמון גראו, נשיאה של קובה דאז, ונגד שלטונו המושחת והאלים בחסות אמריקאית.
קסטרו הפך לדמות בולטת בשורות המחאה של השמאל הסוציאליסטי נגד הממשלה, בין היתר בזכות יכולותיו הרטוריות. ב-1952 חולל הגנרל פולחנסיו בטיסטה הפיכה צבאית במדינה בסיוע אמריקאי ובתמיכת המעמד הבורגני של קובה. המשטר הרודני שהקים ניתק את הקשרים הדיפלומטיים עם ברית המועצות ודיכא את ארגוני הפועלים ותנועות השמאל. ב-1953, נשפט קסטרו ל-15 שנות מאסר כשניסה לתקוף בסיס של צבא יחד עם עשרות צעירים מהפכנים. כעבור שנתיים זכה לחנינה ויצא לגלות במקסיקו – שם הכיר את מי שעתיד להיות חברו לנשק, הרופא הארגנטיני ד"ר אנרנסטו "צ'ה" גווארה.
המהפכנים קראו לעצמם "תנועת 26 ביולי", על שם הפעולה הצבאית בשנת ב-1953. הם גייסו תומכים ותרומות מאוהדים, וערכו אימונים בלוחמת גרילה בפיקודו של גנרל ספרדי שפעל בשורות הרופליבקה הספרדית שנאבקה בפשיזם. בסוף נובמבר 1956 יצאו למסע ההיסטורי חזרה לקובה. הם מנו 81 לוחמים וברשותם 90 רובים, 40 אקדחים, שלושה מקלעים ושני כלי נשק נגד טנקים. פעולתם הצבאית הראשונה לאחר הירידה לחוף הייתה כישלון – רק 12 לוחמים שרדו אותה, בהם קסטרו, אחיו ראול, וגווארה. הנותרים נמלטו אל הרי סיירה מאסטרה, להתארגנות מחדש.
כשהחלו כוחותיו של קסטרו לנחול הצלחות בהתנגשויות מול צבאו של בטיסטה פרץ גל עריקה מהצבא לטובת המהפכנים. ב-1 בינואר 1959 נמלט בטיסטה מן האי, וכוחותיו של קסטרו כבשו את הבירה הוואנה. קסטרו ניסה להתקרב ראשית דווקא לארצות הברית והוא אף ביקר בוושינגטון באפריל של אותה השנה. ההידרדרות ביחסים צברה תנופה כאשר הממשלה המהפכנית הקובנית החלה להלאים את החברות האמריקאיות הגדולות ששלטו בכלכלת האי. הפיצויים שהציע היו נמוכים ביותר ובתי הזיקוק האמריקאיים, בתגובה, סירבו לספק דלק למשק הקובני. כך נאלץ קסטרו לחתום על הסכמי אספקת דלק עם ברית המועצות.
באפריל 1961 התרחשה "הפלישה למפרץ החזירים", במהלכה סוכנות הביון של ארה"ב, הסי–איי–אי, ניסתה להנחית כוחות של גולים קובנים מאומנים ומצוידים על מנת להפיל את המשטר בקובה, אולם נכשל כישלון חרוץ. במהלך שנות ה-60, ה-70 וה-80 עשו האמריקאים ניסיונות חוזרים ונשנים להתנקש בחייו של קסטרו, אך כולם נכשלו.
בשנת 2006 חלה קסטרו. הוא עבר ניתוח להוצאת גידול מבטנו ובמשך חודשים ארוכים נדמה היה כי לא יתאושש. הוא העביר זמנית את סמכויותיו לאחיו ראול, הצעיר ממנו בחמש שנים, וב-2008 מינה הפרלמנט הקובני את ראול קסטרו באופן קבוע לנשיא. ב-2011 פרש רשמית מהחיים הפוליטיים, אך מעבר לטור הקבוע שכתב בעיתון המפלגה "גראנמה".
