ממצאי נתיחת גופתו של נער שנהרג מירי בג'לזון מעוררים ספקות לגבי גרסת הצבא

ביום שבת, ה-7 בדצמבר 2013, בסביבות השעה 16:30, ירה חייל שהוצב מחוץ לגדר ההתנחלות בית אל בווג'יה א-רמחי, נער בן 15, ופגע בו בגבו. א-רמחי פונה ממחנה הפליטים ג'לזון לבית החולים ברמאללה, שם מת מפצעיו לאחר זמן קצר. בהסכמת משפחת ההרוג, בוצעה בגופה נתיחה שלאחר המוות במכון הפלסטיני לרפואה משפטית. דו"ח הנתיחה הגיע לאחרונה לידי בצלם. מבצע הנתיחה, הפתולוג ד"ר סאבר אל-עאלול, מנהל המכון לרפואה משפטית, קבע בדו"ח כי מותו של א-רמחי נגרם מקליע אחד שחדר למרכז הגב והסב נזק כבד לריאה וללב. הקליע נותר בחלקו הקדמי של החזה, משם הוצא ונמסר לבדיקה בליסטית כדי לאשר את הסברה שמדובר בקליע של 5.56 מ"מ. עוד צוין בדו"ח הנתיחה כי טווח הירי מוערך כנע בין 50 ל-300 מטר. מסלול הקליע כשחדר לגוף היה מלמעלה כלפי מטה.

2014-02-19_195510

הלווייתו של ווג'יה א-רמחי ב-8 בדצמבר 2013 (צילום: אקטיבסטילס)

לפי תחקיר השטח שערך תחקירן בצלם איאד חדאד, א-רמחי היה חלק מקבוצת נערים שיידתה אבנים לעבר כוח של 6-4 חיילים, שהתמקם מחוץ לגדר ההתנחלות בית אל, במטע זיתים. הנערים היו באזור הסמוך לבית הספר לבנים, הנמצא בחלקו המזרחי של מחנה הפליטים, במרחק של כ-200 מטרים מהמקום שבו היו החיילים. צעירים במחנה נוהגים ליידות אבנים מאזור זה לעבר מגדל השמירה המוצב בפאתי ההתנחלות בית אל. עדי ראייה לתקרית מסרו לתחקירן בצלם כי העימותים נמשכו כשעה, והיו מתונים יחסית. לדברי העדים, במהלך האירוע החיילים ירו ירי ספוראדי של אש חיה בלבד ולא השתמשו כלל באמצעים לפיזור הפגנות, כמו גז מדמיע וכדורים מצופים גומי. הצליל של ירי חי שונה מאוד מזה של ירי אמצעים לפיזור הפגנות, וניתן להבחין ביניהם בקלות.

הפרקליטות הצבאית הודיעה לבצלם כי המשטרה הצבאית פתחה בחקירת האירוע. הצבא אף מסר בתגובה לעיתון "הארץ", כי "כוח מגדוד צבר של גבעתי הוצב במארב שנועד לתפוס מיידי אבנים. במהלך הפעילות החלו ביידוי אבנים לעבר הכוח ולעבר ישראלים באזור. על פי הדיווח של מפקד הכוח, נפתח נוהל מעצר חשוד ובוצע ירי לאוויר בלבד. בצבא בודקים האם הנער נפגע מהירי אם לאו".

גרסת הצבא, לפיה החיילים ירו רק באוויר, אינה מתיישבת עם עובדות המקרה, ועם ממצאי הנתיחה. הוראות הפתיחה באש של צה"ל קובעות כי "ככלל, אין לירות אש חיה לעבר מיידה אבנים". ההוראות מתירות ירי אש חיה רק ב"נסיבות סכנה מיוחדות", כאשר נשקפת סכנת חיים ממשית ומיידית וכאשר זו הדרך היחידה למנוע אותה. ירי אש חיה מותר גם במסגרת של נוהל מעצר חשוד, וגם אז "רק כאשר התקיפה באבנים היא מסיבית באופן המסכן את שלמותו הגופנית של חייל או אדם אחר, ובלבד שנוהל מעצר החשוד יבוצע מייד ובצמוד לאירוע, ובכל שלב יש לבחון אם עדיין מתקיימות נסיבות המצדיקות את המשך הפעלת הנוהל". בכל מקרה, השלב האחרון בנוהל מעצר חשוד מתיר רק ירי לעבר רגלי החשוד ובשום מקרה אסור לירות בגבו. מתחקיר בצלם עולה שלחיילים לא נשקפה סכנה במידה המתירה ירי אש חיה, וכי כלל לא היו אזרחים ישראלים בקרבת מקום. כאמור, באירוע השתתפה קבוצה קטנה יחסית של מיידי אבנים, שהיו מרוחקים מאוד מהחיילים, וניתן היה להתמודד איתם תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות, שהם פחות קטלניים. העובדה שא-רמחי נורה בגבו ממרחק של כמאתיים מטר רק מחזקת את הטענה כי בעת שנורה לא נשקפה ממנו כל סכנה לחיילים וכי לא הייתה כל הצדקה לירות לעבר גופו.

כאמור, נפתחה חקירת מצ"ח בנוגע לאירוע סמוך לאחר התרחשותו. במסגרת חקירה כזו יש לבדוק האם החיילים היו מצוידים באמצעים לפיזור הפגנות ואם כן, מדוע השתמשו בירי חי ולא באמצעים קטלניים פחות. כמו כן אסור שהחקירה תתמקד רק בפעולותיו של חייל ספציפי ויש לבחון את ההוראות שניתנו לכוח ואת אחריות הגורמים הפיקודיים. מקרה קודם שבו נהרג נער בעקבות מארב שהציבו חיילים למיידי אבנים אירע בכפר בודרוס ב-15 בינואר האחרון, אז נורה בגבו סמיר עווד, בן 16. על אף שחלפה למעלה משנה מיום האירוע, הפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים טרם החליטה האם להגיש כתב אישום בתיק.