תנאי הניצול הקשים של עובדי הסיעוד הזרים, הכוללים אלימות של ממש, נחשפו בכנס ה-41 של האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה, שנערך בשבוע שעבר (25.6) באוניברסיטת תל-אביב.
כמדי שנה, חילקה האגודה פרסים לעבודות מחקר מצטיינות בתחום. הפרס הראשון הוענק לאוהד גרין, עובד סוציאלי המשלים עבודת דוקטוראט באוניברסיטת בר אילן, על תנאי העסקתם של עובדים זרים בתחום הסיעוד בישראל. גרין – שהציג את מחקרו בכנס – בחן את הניצול ואת תנאי ההעסקה הבלתי נאותים של עובדי סיעוד, ואת נכונותם לדווח על כך לגורמים רשמיים ובלתי רשמיים.
מחאה עובדות סיעוד בשדרות רוטשילד בתל-אביב (צילום: קו לעובד)
בישראל מועסקים כיום עשרות אלפי מטפלים סיעודיים. הגורמים העוסקים בתחום חלוקים לגבי מספרם: על פי רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל ישנם כיום כ-41 אלף מטפלים סיעודיים שהגיעו מחו"ל. בעמותה "קו לעובד", לעומת זאת, מדברים על 60 אלף. בעמותה מסבירים כי הפער נובע מכך שהם כוללים במניין גם עובדות הנמצאות במעבר בין מעסיקים, עובדות בחופשת לידה, עובדות לפני יציאה מישראל ועובדות בחופשת מולדת.
לדברי גרין, רבבות עובדי הסיעוד הזרים חשופים לניצול, לאפליה ואפילו לאלימות קשה. גורמי הסיכון העיקריים של העובדים הם "כבילה" למעסיק ("חרף ההקלות בשנים האחרונות – נוהג הכבילה נמשך", נאמר), גביית דמי תיווך בלתי-חוקיים ("יש המשלמים אלפי דולרים כדי לבוא ולעבוד בישראל") ומעמדם בישראל ("אין אפשרות להשיג אזרחות, אין תושבות, אין אישורי עבודה של קבע ואין שירותי בריאות הולמים").
גרין ערך סקר מקיף, בשיתוף המוסד לביטוח לאומי, ממנו עולה כי רוב המעסיקים והמועסקים אינם יודעים את זכויותיהם של עובדי הסיעוד. למשל: 60% מהקשישים המעסיקים עובדי סיעוד אינם יודעים שאין להעסיקם בעבודות ניקיון בבתיהם. גם שליש מהעובדים לא ידעו זאת. וחמור מזה: 40% מהקשישים ו-55% מבני משפחותיהם אינם יודעים שחייבים לשלם לעובדי הסיעוד הזרים שכר מינימום. גם ארבעה מכל עשרה עובדי סיעוד אינם יודעים שהם זכאים לשכר מינימום כחוק.
מהדו"ח "עבודה שחורה – כסף שחור", אותו פרסמה עמותת "קו לעובד" עוד בשנת 2013, עולה מציאות קשה על תופעת גביית דמי התיווך ממהגרי העבודה בענף הסיעוד. הדו"ח כולל סקר שערכה "קו לעובד" בדבר גובה דמי התיווך שנגבו מן העובדים, המעיד שמדובר בסכומים של אלפי דולרים. סכומי כסף כאלה שילמם כל עובד סיעוד לחברות פרטיות, בניגוד לחוק.
למרות שגביית דמי התיווך אינה חוקית כשלעצמה, דמי התיווך הגבוהים נגבים מן העובדים כדבר שבשגרה, וכך הפכו העובדים עצמם "מוצר בעל תו מחיר", כדברי הדו"ח. כל עוד החלפתם של מהגרי עבודה ותיקים בחדשים מתאפשרת באופן חוקי, ומוסיפה להיות רווחית עבור חברות כח האדם – אין לצפות שהחברות יפחיתו את הלחצים שהן מפעילות כדי להמשיך ולאפשר להן לנהוג כך.
מתוך הדו"ח: "הסכומים הגבוהים שעל עובד זר לשלם על-מנת 'לרכוש' את אשרת העבודה, הם סכומי עתק במונחים של כלכלת ארץ מוצאם. על מנת להשיגם, נזקקים העובדים להלוואות בריבית גבוהה. כדי להחזיר את הסכומים שלוו, נדרשים העובדים לתקופת עבודה רצופה של שנה עד שנתיים, במהלכה שולחים מידי חודש את שכרם למשפחתם בארץ המוצא". גרין מגדיר זאת כעבדות. מרבית הסכום הנשלח משמש להחזר ההלוואה, כאשר היתרה משמשת לקיום היומיומי של בני המשפחה בחו"ל. במהלך תקופת החזר ההלוואה, יעשו רבים מעובדי הסיעוד כל שביכולתם על מנת לשמור על מקום עבודתם, לעיתים גם במחיר של השלמה עם ניצול קשה ואפילו עם אלימות מינית ופיזית.
רבות מעובדות הסיעוד הפונות ל"קו לעובד" בתלונות קשות על תנאי עבודה מחפירים בשנתן הראשונה בארץ, חוששות לעזוב את מקום העבודה הן בשל איומי מעסיקים וחברות כח האדם שיגורשו מהר, והן בשל לחצים מבני המשפחה בארץ המוצא, המפצירים בהן שלא יסכנו את מקור הכנסה שיבטיח את החזר החוב.
אפרים דוידי
