ב-14 בינואר הלכה לעולמה ההוגה המרקסיסטית היהודית-אמריקאית אלן מייקסנס ווד (ילידת 1942). ווד הייתה אחת הכותבות הביקורתיות המשמעותיות והמשפיעות ביותר בעולם בעשורים האחרונים. כתיבתה הייתה רחבה ומגוונת, וחיברה דיונים בהיסטוריה, פילוסופיה, תיאוריה פוליטית, מדעי המדינה וכלכלה פוליטית לניתוח חסר פשרות, שהצטיין ביושר אינטלקטואלי ובאומץ פוליטי.

אלן מייקסנס ווד אורחת קרן רוזה לוקסמבורג (צילום: קרן לוקסמבורג)

ווד הייתה דמות מפתח ב"מרקסיזם הפוליטי" שבחן מחדש את המוצא ההיסטורי של הקפיטליזם בחיבור העמוק בין הפוליטי והכלכלי. מתוך בחינה מחודשת של הדמוקרטיה האתונאית, הציעה תפיסה רדיקאלית של הדמוקרטיה הקוראת תיגר על הדמוקרטיה הליברלית. היא התוותה תפיסה ביקורתית היסטורית-חברתית של התפתחות הפילוסופיה הפוליטית מאפלטון עד לפוסט מודרניזם, של תפקיד המדינה ושל ההבניה הפוליטית של הכלכלה בעידן הגלובליזציה.

ברוב ההספדים שנכתבו לזכרה, צוין היותה מובילת הדגל אל מול האופנות האינטלקטואליות הדומיננטיות בשמאל כגון פוסטמודרניזם, ליברליזם ופוליטיקת זהויות, אשר נסוגו מרעיון המהפכה, מהניתוח המטריאליסטי-היסטורי ומהפוליטיקה המעמדית. מול אלה הציבה דוגמא של     אינטלקטואלית  בעלת  הסתכלות  רחבה,   מעמיקה   ובלתי-מקובעת, הקשורה בפוליטיקה האמנציפטורית. להלן מספר קטעים ממאמרה "השימושים והשימושים-לרעה ב'חברה האזרחית'" של כתב העת Socialist Register משנת 1990,שכותרתו "נסיגת האינטלקטואלים":

"דווקא כאשר יותר מאי פעם אנחנו צריכים מעין קרל מרקס כדי לחשוף את התהליכים המבניים של הקפיטליזם, או איזה פרידריך אנגלס שיחשוף את המציאות המכוערת שלו בשטח, אנו ניצבים בפני צבא של 'פוסט-מרקסיסטיים' אשר פועלם העיקרי הוא לשים בצד את בעיית הקפיטליזם.

הבעיה המרכזית בהתפתחויות התיאורטיות הללו אינה שהן מתעלמות מתפיסת המעמד וחשיבותו כקטגוריה פוליטית, למרות שזהו תופעה מרכזית לכשעצמה. יותר מכך הבעיה היא שתיאוריות שאינן מבחינות בין מבנים חברתיים לא יכולים להתמודד בביקורתיות עם הקפיטליזם עצמו.

הקפיטליזם בנוי על ניצול מעמדי, אבל הוא הרבה יותר מרק שיטה של דיכוי מעמדי. הוא תהליך אכזרי וטוטאלי אשר מעצב את הפנים השונים בחיינו, בכל מקום. הוא מכפיף את כל החיים החברתיים לצרכים האבסטרקטיים של השוק, מרדד כל חלק מחיינו למוצרי מסחר. תהליך זה לועג לשאיפותינו לאוטונומיה, לחופש בחירה ולממשל עצמי ודמוקרטי.

לא עולה על דעתם של סוציאליסטים, מוסרית ופוליטית, לקדם מסגרת ניתוח אשר הופכת את השיטה הזאת, הקפיטליסטית, לבלתי ניתנת לראיה, או מתייחסת אליה רק כאחד מבין שברי מציאויות. זאת דווקא ברגע שבו השיטה הזו נוכחת יותר, עולמית יותר מאי פעם.

החלפת הסוציאליזם – או מסמוס היחסים החברתיים השונים והמגוונים, בקטגוריות מכלילות כמו 'זהות' או 'שוני', או מושגים רופפים כמו 'חברה אזרחית' – היא כניעה לקפיטליזם ולמיסטיפיקציה האידיאולוגית שלו.

כמובן שעלינו לקבל מגוון, שוני ופלורליזם; אבל לא פלורליזם חסר הבחנות או מבנה. אנו צריכים פלורליזם שמכיר בגיוון ובשוני: וזה לא אומר רק להכיר במספרן הרב של תופעות שונות. זוהי עמדה פלורליסטית שגם מכירה במציאויות היסטוריות, אך לא מתכחשת לאחדות המערכתית של הקפיטליזם; המסוגלת להבחין בין היחסים המבנים את הקפיטליזם לבין אי-שוויון ודיכויים בעלי זיקה שונה לקפיטליזם, הנמצאים במקום שונה בהגיון המערכתי של הקפיטליזם, ולכן בעלי תפקידים שונים במאבקנו נגדו.

על הפרויקט הסוציאליסטי להתעשר מהמשאבים ומהתובנות של התנועות החברתיות החדשות, במקום להתרושש בהישענות עליהם כתירוץ לפירוק המאבק בקפיטליזם. אל לנו לבלבל בין הכבוד למגוון החוויות האנושיות והמאבקים החברתיים, לבין הוויתור המוחלט על התפתחות היסטורית והשארות עם כלום מלבד שוני, ללא מבנים מאחדים, ללא הגיון תהליכי, ללא קפיטליזם ולכן ללא שלילת הקפיטליזם – הפרויקט האוניברסאלי של השחרור האנושי".

אלן מייקסינס ווד כיהנה כעורכת בכתבי העת הסוציאליסטיים החשובים ביותר בשפה האנגלית; Socialist Register, New Left Review ו-Monthly Review.

כתביה תורגמו למגוון שפות. בעברית, נבחרה כותרת מאמרה כשם הקובץ "בחזרה אל מרקס" בעריכת בנימין כהן (2001), שכלל גם מאמרים שלה. מאמרים מתורגמים פרי עטה הופיעו גם בקבצים "המניפסט הקומוניסטי במבחן הזמן" (1998) ו"אנטי-גלובליזציה – ביקורת הקפיטליזם העכשווי" (2003).

עמרי עברון

עוד על אלן מייקסנס ווד:

http://mrzine.monthlyreview.org/2016/huws150116.html

http://mrzine.monthlyreview.org/2016/foster180116.html

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"