ב-18 בספטמבר יערך משאל עם בסקוטלנד לגבי עצמאותה מבריטניה ● הקומוניסטים הסקוטים מסבירים, מדוע יצביעו 'לא' במשאל עם זה
האם לאחר 300 שנה במהלכן הייתה סקוטלנד חלק מ-"הממלכה המאוחדת", יפסיק הדגל הבריטי – לאחר ה-18 בספטמבר – להתנופף מעל סקוטלנד? באותו יום ילכו הסקוטים להצביע במשאל עם בשאלת עצמאותה והיפרדותה של סקוטלנד מבריטניה. אם רוב מבין הסקוטים יצביע 'כן' – אז במארס 2016 תכריז סקוטלנד עצמאות, וחברי הפרלמנט שלה יעזבו את הפרלמנט הבריטי שבלונדון.
אגב, אם הלייבור יזכה בבחירות ב-2015, אז אחרי פרישת חברי הפרלמנט הסקוטים – הממשלה תהיה צפויה ליפול, בהיעדר רוב. זאת מכיוון שמבין 59 חברי הפרלמנט המייצגים כיום את סקוטלנד – 44 הם חברי מפלגת הלייבור, ורק אחד הוא חבר המפלגה השמרנית.
בגילוי דעת של אזור סקוטלנד במפלגה הקומוניסטית הבריטית, הסביר מזכיר האזור, טומי מוריסון, כי כי "הקומוניסטים אינם תומכים בעצמאות בתנאים המוצעים בפנינו כיום. מאז שנות ה-30, הדרישה שהעלנו הייתה לפדרליזם מתקדם, דרישה שבשנות ה-70 זכתה בתמיכת האיגודים המקצועיים של סקוטלנד".
מה הכוונה ב-"פדרליזם מתקדם"? מוריסון מפרט: "הפתרון שאנו מציעים אינו הסדר חוקתי בלבד, אלא מדובר בשיטה שונה מן היסוד, כזו שתאפשר לקדם את המאבקים החברתיים ברחבי בריטניה כדי להבטיח חלוקת משאבים צודקת יותר. ב-'פדרליזם המתקדם' שאנו מציעים, הממשלה הפדראלית תקבע את המדיניות הכלכלית הכוללת, אולם החוקה תחייב אותה להקצות משאבים לאזורים השונים באופן יחסי לצרכים החברתיים הקיימים בכל אזור ואזור. יתר על כן, פרלמנטים מקומיים – בסקוטלנד, בווילס, ואולי גם בחלקים פריפריאליים של אנגליה – יוכלו להעביר חברות ושירותים לבעלות ציבורית, ולהתערב בצורות שונות בכלכלה לטובת העובדים".
אולם התכנית לעצמאות אותה מקדמת המפלגה הלאומית הסקוטית – תכנית שמכונה "הספר הלבן" – שונה מאוד מתכנית זו: "זו מלכדות עבור מעמד העובדים הסקוטי. זו תכנית אשר תחזק את כוחם של התאגידים הגדולים ושל הבנקים".
הסעיף הכלכלי בספר הלבן מציע להוריד את מס החברות כדי "להגביר את הצמיחה". בתירוץ של הבטחת היציבות הכלכלית, המפלגה הלאומית הסקוטית מציעה שהמטבע הלאומי ימשיך להיות הלירה שטרלינג, וכדי "להרגיע" את ההון הזר – שבבעלותו למעלה מ-80% מהתעשייה הסקוטית – בכוונת המפלגה הלאומית לחתור לצרף את סקוטלנד לאיחוד האירופי.
מוריסון והקומוניסטים הסקוטים סבורים שזהו מתכון לאסון: "בלי בנק מרכזי ומטבע משלה, התקציב של סקוטלנד ימשיך להיקבע בידי הממשלה בלונדון. ואילו מי שיקבעו את סדר היום של הממשלה בלונדון, לאחר שמפלגת הלייבור תאבד כל סיכוי לרוב בפרלמנט, בעקבות פרישת סקוטלנד – יהיו השמרנים".
מוריסון מציין כי תכנית הייצוב הכלכלית של האיחוד האירופי משנת 2012 – שסקוטלנד תצטרך לאמץ כתנאי לחברות באיחוד – קובעת שהגירעון השנתי לא יעלה על 0.5%, וכי אם החוב הלאומי עולה על 60% מהתמ"ג – יש להפחיתו ב-5% מדי שנה. כיום, החוב של סקוטלנד עומד על כ-85% מהתמ"ג. המשמעות היא, שעצמאות – בתנאים שמציעה המפלגה הלאומית הסקוטית – תגרור קיצוצים ותכנית צנע קיצונית.
נוכח זאת, ניתן היה לצפות שהשמאל הרדיקלי בסקוטלנד יהיה מאוחד בהתנגדותו לספר הלבן, ויקרא להצביע 'לא' במשאל העם. אולם מסתבר, שמספר קבוצות שמאלניות וטרוצקיסטיות דווקא קוראות להצביע 'כן' במשאל העם. הן תולות תקוות בהבטחה של המפלגה הלאומית הסקוטית, שתכונס אסיפה מכוננת ב-2016, ומאמינות שבכוחה של אסיפה זו לעצב את פניה של סקוטלנד העצמאית. אלא ששאלות קריטיות – דוגמת ההצטרפות לאיחוד האירופי ולנאט"ו וההישארות בגוש השטרלינג – ייקבעו ב-15 החודשים שלפני כינוס האסיפה המכוננת.
להערכת מוריסון, הסיבה המרכזית לכך שהשמאל הקיצוני קורא להצביע 'כן' במשאל העם, זו ההתייצבות של שלוש מפלגות הממסד הבריטיות – הלייבור, השמרנים והליברל-דמוקרטים – מאחורי הקריאה להצביע 'לא'. הקמפיין ששלוש מפלגות אלו מקדמות, תחת הסיסמא "טוב יותר ביחד", אינו מציע אופק הזוכה לתמיכת השמאל, ובצדק.
הקומוניסטים הסקוטים, יחד עם מספר קבוצות שמאליות נוספות, יזמו קמפיין בשם "עובדים ביחד", הקורא להצביע 'לא' במשאל העם הקרוב, אולם מציע אלטרנטיבה לספר הלבן, בדמות "הספר האדום": תכנית לעצמאות של סקוטלנד, השמה במרכז את האינטרסים של מעמד העובדים, והנשענת על הרעיון של פדרליזם מתקדם. עם זאת, קמפיין צנוע זה אינו זוכה בסיקור רב בכלי התקשורת הממסדיים.
"לטענת הטרוצקיסטים, עצמאות לסקוטלנד תהיה מהלומה עבור האימפריאליזם", אומר מוריסון. "אולם ההיפך הוא הנכון. התבוסה ההיסטורית של הממשלה בהצבעה שהתקיימה בשנה שעברה, לגבי יציאה לפעולה צבאית נגד סוריה, התאפשרה רק בזכות התנגדותם של חברי הפרלמנט הסקוטים למלחמה".
מה האופק, אם כך, שמציעים הקומוניסטים הסקוטים? "זה תפקידם של השמאל ושל האיגודים המקצועיים לנהל מערכה נמרצת, על בסיס ערכי הצדק החברתי. יש להסביר את אופיו המעמדי של האיחוד האירופי, העוין לעובדים, וחוסם כל אפשרות לדמוקרטיה מהותית של החיים הכלכליים".
