דוקאביב 2016, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי, יתקיים בימים 28-19 במאי באתרים שונים ברחבי תל אביב, בהם הסינמטק, נמל תל אביב, כיכר הבימה, גינת לוינסקי שליד התחנה המרכזית, ה"תדר" בבית רומנו, "בית דני" בשכונת התקווה והמרכז הערבי–יהודי ביפו.
לתחרות הישראלית של הפסטיבל נבחרו 13 סרטים תיעודיים מקוריים. לזוכה יוענק פרס כספי של 70 אלף שקלים – הפרס הגבוה ביותר המחולק בארץ ליצירה תיעודית. בנוסף יוענקו במסגרת התחרות גם פרס ראש העיר ליוצר המבטיח, פרס העריכה, פרס הצילום, פרס התחקיר ופרס ההלחנה.
צילום מתוך הסרט "בין הגדרות" של הבמאי אבי מוגרבי
את הפסטיבל יפתח הסרט "החולמים מבבילון", שיציג את סיפורם של חברי להקת ברייקדאנס מאשדוד, החולמים על הצלחה בינלאומית. עוד יוצגו "השמאן האחרון" העוסק בנער המנסה להחלים מדיכאון קליני, ו"הסודות של איידה", קורותיה של פליטה לאחר מלחמת העולם השנייה.
בין עשרות הסרטים התיעודיים, הארוכים והקצרים, המקומיים והזרים, בולטים השנה אלה העוסקים בזרם הפליטים ומבקשי המקלט מהדרום העני (בייחוד מאפריקה ומאסיה) אל גן העדן הקפיטליסטי האבוד שבצפון. אחד מהם הוא סרטו של הבמאי אבי מוגרבי "בין הגדרות" (קופרודוקציה ישראלית–צרפתית 85 דקות, עברית, ערבית ותיגרינית, כתוביות בעברית ובאנגלית). הסרט מתעד סדנת תיאטרון של מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן, הכלואים במתקן חולות, שיזמו הבמאים חן אלון ואבי מוגרבי. תוך שימוש בטכניקות של תיאטרון הם בוחנים את מעמדם של מבקשי מקלט בישראל וכן שאלות לגבי הסיבות לעזיבת המולדת, לגבי אי–הסדרת מעמד הפליטים בישראל ולגבי יחסי הגומלין בין ישראלים לפליטים.
לניתוח הסיבות להגירה ההמונית והמסוכנת מוקדש הסרט הדני "אלה שקופצים" (82 דקות, במבה וצרפתית, כתוביות בעברית ובאנגלית). בסרט אבו באקר סידבה מצלם את עצמו ואת חבריו הפליטים היושבים חודשים ארוכים במחנות מאולתרים על הר גורוגו במרוקו, וצופים על העיר מלייה, מושבה ספרדית בצפון אפריקה. אלה שקופצים מסכנים את חייהם, אבל על פי חוקי המשחק הבינלאומיים, שם, בצד השני של הגדר, כבר אסור להכות או לירות בהם ולשרוף את רכושם. אחרי שנה של ניסיונות כושלים מחליט סידבה לקפוץ. הוא יודע שאירופה אינה גן עדן, אבל הוא יודע שבמקום מאחוריו מחכה לו גיהינום. באי האיטלקי הזעיר למפדוזה, השוכן במרחק של 150 ק"מ מחופי אפריקה, חיים בני קהילת דייגים קטנה. האי הוא יעד עבור אלפי פליטים המנסים להגיע אליו בסירות רעועות. כוכב הסרט "אש על המים" (108 דקות, איטלקית, כתוביות בעברית ובאנגלית), סמואלה, הוא ילד טבע מקהילת הדייגים, אשר חייו נוגעים ולא נוגעים בחיי הפליטים המגיעים לחופי האי, רחוקים ועם זאת קרובים מאוד.
שני סרטים הולנדיים קצרים עוסקים אף בפליטים. הסרט ההולנדי הקצר "שנה ללא הוריי" (24 דקות), מספר את סיפורו של טארק בן ה-11 שברח לבדו מסוריה ומתגורר בבית דודו. המפגש המחודש עם הוריו, אחיו ואחותו מרגש ומשמח, אבל לא לגמרי פשוט. הסרט "ספינה טרופה" צולם אחרי שספינה עמוסה פליטים טבעה. אחד הניצולים, אברהם, אינו יכול לספר את סיפורו אלא בלחישה. המצלמה נעה בינו לבין הקרובים המצפים בנמל, מרחפת סביבם ומלקטת רחשים, כאילו גם היא מנסה להבין מה קרה.
סרט נוסף המומלץ לצפייה הוא "רקוויאם לחלום האמריקאי" ובמרכזו הוגה הדעות נועם חומסקי. הבלשן הנודע ומאנשי הרוח הגדולים של ימינו, בעשרה פרקים בהירים ופשוטים את השיטה והאמצעים שהובילו לאי השוויון הגדול ביותר שידעה החברה האמריקאית אי פעם, תוך שחיקה מתמדת מכוונת של הדמוקרטיה ושל היכולת להתנייד בין מעמדות.
בסדרה של ראיונות עומק, עוטה חומסקי בן ה-87 דמות לפרקים נבואית. עם זאת, הוא אינו מטיף, אלא משתמש בכושרו הלוגי החד על מנת לחשוף את המנגנונים ההופכים את אלה שאינם בעלי הון לעדר חסר התנגדות, המוותר על חלקו בקבלת ההחלטות, המתנגד לסולידריות והמדביק תווית של "אנטי אמריקאי" לכל מי שמבקר את הקפיטליזם.
האמן מארק וגנר יצר אנימציה המבוססת על שטרות הדולר, אשר מספקת לכתב האישום נגד "השיטה האמריקאית" אווירה של סרט מתח. הסרט הופק אשתקד ואורכו 78 דקות, דובר אנגלית עם כתוביות בעברית.
לאתר הפסטיבל: http://www.docaviv.co.il/2016
