בהתאחדות הסטודנטים הארצית מתכוננים למערכה על שכר הלימוד ולומדים את לקחי המאבקים ההמוניים של הסטודנטים למען החינוך הציבורי בשנים האחרונות במספר מדינות. הסקירה החדשה של מחלקת המחקר של ההתאחדות עוסקת במאבקים סטודנטיאליים בעולם בעשורים האחרונים ובייחוד בבריטניה, בצ'ילה ובטייוואן. חשובה במיוחד היא המערכה של הסטודנטים הבריטים. כדי להבין את מאבק הסטודנטים באנגליה שהחל בשנת 2010, יש ללמוד את התפתחות מערכת ההשכלה הגבוהה במדינה בעשורים האחרונים. עד לשנת 1990, הסטודנטים באוניברסיטאות לא שילמו כלל שכר לימוד. כמו כן, סטודנטים בני מעמד העובדים היו זכאים לקבלת מענק לכיסוי הוצאות המחייה. אך בדומה למדינות רבות במערב, גם באנגליה חלה עלייה חדה במספר הנכנסים בשערי מוסדות ההשכלה הגבוהה, שלא לוותה בעלייה תקציבית במקביל.
לקראת סוף העשור המאה ה-20, מספר הסטודנטים עבר את רף שני המיליון, בעוד התקצוב לסטודנט ירד בתקופה זו בכ-40 אחוזים. מערך התמיכה הממשלתית לרוכשי ההשכלה הגבוהה, שכלל הן סבסוד שכר הלימוד והן סיוע בהוצאות המחייה קוצץ בהדרגה. החל מ-1990, החל תהליך הדרגתי של החלפת מענקי המחייה בהלוואות – בדומה לארה"ב. במאי 1996, ראש ממשלת בריטניה, ג'ון מייג'ור ממפלגת הלייבור, מינה ועדה לבחינת מדיניות סבסוד ההשכלה הגבוהה באנגליה, בראשות רון דירינג. המלצות ועדת דירינג פורסמו ביולי 1997. הוועדה העריכה כי מערכת ההשכלה הגבוהה תצטרך תוספת תקציב של כ-2 מיליארד ליש"ט למשך 20 השנים הקרובות, לצורך שיפור תשתיות המחקר וההוראה, גידול במספר הסטודנטים ותמיכה בסטודנטים נזקקים.
מפגינים נגד שכר הלימוד במרכז לונדון, מאי אשתקד (צילום: מורנינג סטאר)
בעקבות המלצות הוועדה, בשנת הלימודים 1998 אושרה גביית שכר הלימוד. הסטודנטים באנגליה חויבו לשלם 1,000 ליש"ט בשנה. במסגרת צעדיה הניאו-ליברליים ובמקביל לגביית שכר הלימוד, הממשלה ביטלה לגמרי את מתן מענקי המחייה. בשנת 2004 בעקבות הטענות כי התוספת התקציבית איננה מספיקה, נחקק חוק ההשכלה הגבוהה. שכר הלימוד האחיד בוטל, וכל אוניברסיטה קיבלה את הסמכות לקבוע את גובה שכר הלימוד בעצמה. הרף העליון לשכר הלימוד שנגבה בחוק הועמד על 3,000 ליש"ט. השינוי נכנס לתוקפו בשנת הלימודים 2006-2007. כפי שחזו מתנגדי החוק, מרבית האוניברסיטאות בחרו לגבות מהסטודנטים שלהם את הסכום המלא, שינוי שהיווה זינוק של כ-300 אחוזים בשכר הלימוד. ועדה נוספת לבחינת סוגיית שכר הלימוד בראשות ג'ון בראון, כונסה בקיץ 2009 ומסקנותיה פורסמו במאי 2010. הוועדה המליצה להסיר כליל את הרף העליון של שכר הלימוד ולהעניק לאוניברסיטאות חופש מוחלט לקבוע בסוגיה זו. במקום הסרת הפיקוח על שכר הלימוד, הממשלה החליטה לעלות את הרף העליון ל-9,000 ליש"ט בשנה. הממשלה טענה כי עלייה חדה זו לא תפגע בנגישות, שכן אף אחד לא יחויב בתשלום שכר לימוד, לפני שיתחיל לעבוד בעבודה מכניסה. בחורף 2010, הצעה זו עברה בהצבעה צמודה בבית הנבחרים הבריטי ואושררה בהמשך גם בבית הלורדים. בעקבות ההצבעה, רבים ממוסדות ההשכלה הגבוהה במדינה בחרו שוב להעלות את שכר הלימוד עד לגובה המקסימאלי הקבוע בחוק, מה שהיווה זינוק של 900 (!) אחוזים בשכר הלימוד תוך כעשור וחצי. כיום, מרבית המוסדות גובות את שכר הלימוד המקסימאלי האפשרי.
ארגון הסטודנטים הבריטי מהווה קונפדרציה של אגודות הסטודנטים בבריטניה פתח בשנים האחרונות במערכה נגד שכר הלימוד – המשכת עד היום. במשך שנים ארוכות, המדיניות המוצהרת של הארגון הייתה כי ההשכלה הגבוהה היא זכות יסוד ולכן עליה להיות בחינם. למרות זאת, נראה כי הנהגת שכר הלימוד ב-1998 עברה בשקט יחסי וללא מחאות מצד ארגוני הסטודנטים. ייתכן כי הסכום של 1,000 ליש"ט לא נתפס כנטל משמעותי, נוכח דרישות האוניברסיטאות לקבוע שכר לימוד גדול יותר ונוכח מערכת ההלוואות המשופרת. שינוי החוק ב-2004 גרר ביקורת יותר משמעותית, הן מצד הסטודנטים והן במערכת הפוליטית, בין היתר בשל העובדה כי מפלגת לייבור היא זו שהנהיגה את השינוי. הדבר נעשה בניגוד להבטחה המפורשת של טוני בלייר ומפלגתו הלייבור (לפני הבחירות 2001) שלא להעלות את שכר הלימוד. החוק עצמו עבר על חודם של 5 קולות בלבד (שביניהם עשרות נציגי המחוזות בסקוטלנד, אשר השינוי לא השפיע עליה), בעוד 71 חברי הפרלמנט ממפלגת לייבור הצביעו בניגוד לעמדת מפלגתם.
הקואליציה של סטודנטים ועובדים בשם “המאבק נגד שכר לימוד וקיצוצי התקציב" התארגנה עוד בפברואר 2010, אך שיא המאבק היה בנובמבר 2010, בסמוך להצבעה הגורלית. הצעדה הראשונה בלונדון שנערכה ב-10 לחודש אורגנה ע"י ההתאחדות בשיתוף עם ארגונים נוספים, ובאישור משטרת לונדון, שלא ציפתה למספר הנוכחים הגבוה: כ-50 אלף לפי הערכות. אלפי משתתפים סטתה ממסלול הצעדה והתפרצה לתוך מבני המטה של המפלגה השמרנית. מספר שוטרים ומפגנים נפגעו במהלך היום, ועשרות סטודנטים נעצרו.
יש לציין כי פעילויות המחאה לא נפסקו עם אישור החוק. כך בנובמבר 2011, נערכה צעדה המונית נוספת, כנגד ניסיונות הממשלה לרפורמה נוספת במערכת ההשכלה הגבוהה. התביעה שהגישו נציגי הסטודנטים לבית המשפט העליון האנגלי כנגד מדיניות הממשלה (בטענה כי העלאת שכר הלימוד פוגעת אנושות בזכות לשוויון ומפרה זכות אזרחית בסיסית) נדחתה. בשנת 2012, הוועידה העליונה של ההתאחדות אישרה מחדש את עמדתה ההיסטורית התומכת באי גביית שכר הלימוד. החלטה זו קוראת לממשלה לתקצב את המוסדות באמצעות מיסוי פרוגרסיבי, על מנת שההשכלה בכל הרמות תהה שירות ציבורי תוך כדי שהמוסדות ינוהלו בשיתוף הסגל והסטודנטים. מאז נמשך המאבק למען השכלה גבוהה ציבורית, איכותית וללא תשלום.
